רגע של שירה: ה"ברברים", בתרבות יוון ורומא, היו אנשים נחותים, שמוצאם מהשבטים הגרמאניים. בימינו המונח מתאר אנשים אלימים, פרימיטיביים, טיפשים וחסרי תרבות (על פי ויקיפדיה). אחד הסימנים לתהליך התברברות הרוח, המחשבה ושלטון החוק הוא הנאלצות של מבקרי התופעה לעבור לשפת המשל והמטפורה, מפחד השלטון.

- לְמָה אנחנו מחכים, לָמָּה נאספנו בכיכר?
הבַּרְבָּרִים צריכים לבוא היום.
- מה פשר חוסר המעש של אספת המחוקקים? לָמָּה יושבים המחוקקים בלי לחוקק דבר?
כי הברברים צריכים לבוא היום.
- מה צורך בחוקיהם של המחוקקים?
כשיבואו הברברים יחוקקו את חוקיהם.
- למה השכים שליטנו לקום עם שחר? למה הוא יושב בשער הגדול על כס מלכות, לפי כללי הטקס, כתר על ראשו?
כי הברברים צריכים לבוא היום והשליט מחכה לקבל פני מנהיגם.
התקין אפילו מגילת קלף לתת לו.
מעניק לו תארים ושמות רבים.


(מתוך "מחכים לברברים", קונסטנדינוס קוואפיס, 1909, תרגם מיוונית יורם ברונובסקי, ותודה לכל אלה שנזכרו בשירה גדולה זו בזמן האחרון. לציטוט זה אין כמובן כל קשר למציאות הישראלית בימינו).



24 שעות של מציאות: למה חייבים להחליף את נתניהו במישהו ראוי יותר? שואל קאטו בן־זקן, פרשננו לענייני נודניקיות.

1. משום שהוא מעביר את רוב זמנו בשמירה על כיסאו, באיתור מתחרים בפוטנציה ובמציאת דרכים עקיפות להכפישם, להרחיקם ולהסית נגדם. לכאורה מאחורי כל הדחה, הזזה, מסע השמצות או התפטרות של שר ובכיר, יש לחפש את טביעת אצבעותיו. כל זאת במקום לנהל את המדינה, לדאוג באמת לביטחונה, לרווחתה ולאיחודה, להכין תוכנית עתיד במדיניות ובביטחון ולהשגיח היטב על כל המיניסטריונים שבאחריותו ובאחריות שריו הפחדנים (מה קורה, יעלון וכץ?).

2. משום שאינו מחליט ופועל לטיפול שורש בבעיותיה הקיומיות של ישראל ולא לוקח אחריות על החלטותיו (גם הקשורות לביצור מעמדו והקשורות ברחיצת ידיהם של בעלי ההון המקורבים לשלטונו – כגון אדלסון ו"ישראל היום", תשובה ומתווה הגז ואחרים). הוא כמו חייזר היושב על ענן ומשלח נְאִיּוּמִים וקלישאות מוכרים, ומה לו ולמשבר הדיור, משכורות הענק של המנהלים, גזל האזרחים והבונוסים לאוליגרכים? ואם הוא כבר מפליט החלטה בעניינים קריטיים, לרוב היא מתחרבשת, ואנחנו נושאים בתוצאות המרות: ממנהרות הכותל והמאבק באיראן (14 מיליארד, לכאורה), אובמה, צוק איתן, אינתיפאדת הסכינים והדריסות, חלוקת התקציב, דרך הכניעוּת לדתיים וחילונים, קיצוני הימין והמתנחלים; הממשלה הגרועה אי פעם, משילוּתו המשתקת את שריה, מתווה הגז שוב, שמירת החוק והדמוקרטיה והפחדת העם, שבכוחה הוא שורד. ועד זוגתו, שלכאורה מחליטה את החלטותיו, בקוהרנטיות המפוקפקת שלה, והגיבוי העלוב שהוא נותן לנאמניו, כמו שר הביטחון (פינוי הבתים בחברון), שמשתפנים ואומרים "אמן" על כל בעיטה שלו בישבנם.

יש עוד הרבה נימוקים למה הוא צריך ללכת. במושבו ישב, אולי, מישהו ראוי יותר, שיתייצב נגדו אחרי שנים של הדרה ושל בִּיּוּש, וגם יצליח לחבר בין כל מנהיגיו הרופסים של המרכז־שמאל. אז יסולקו חוקית המלך ומלכתו ממכירת חיינו, וירוסנו הברברים. ואז, בין התיקונים שיעשה היורש, תיפתח חקירה אובייקטיבית (הוגנת וקצרה יותר מזו שהוציאה את היורש־לכאורה זכאי מחוסר אשמה), על כל העברות־לכאורה שעשו בני הזוג בדרכם למלוכה ולשמירתה.