היום הוא יום השואה הבינלאומי. החלטת האו"ם מ־2005 להנציח את זכר השואה ביום מיוחד היא חלק מן המאמץ האנושי לא לשכוח ולא להשכיח מה קורה כאשר עם שלם מאבד את ערכיו ואת צלמו. כאשר עם שלם, למעט מיעוט נרדף בתוכו, רודף ורודה בעמים אחרים כפי שעשו הגרמנים ליהודים ובתואנות שווא.
החל בגזענות חשוכה וכלה ב"לבנסראום" ("מרחב מחיה"), שהרייך השלישי תבע לעצמו כשהוא מטרנספר עמים שכנים. ביום הזה ידווח שר התפוצות נפתלי בנט על מצב האנטישמיות בשנת 2015 בעולם.
כגורם שנאמנותו למדינה בעייתית. אתר ההנצחה בבאבי יאר חולל לא פחות משש פעמים במהלך השנה שחלפה, ללא תגובה ממשית מצד השלטונות.
הנתונים האלה מעלים את השאלה מה משקלה של האנטישמיות החדשה, זו הנתמכת על ידי משטר הכיבוש ומתחברת לאנטישמיות הישנה ולתופעת שנאת האחר הכמעט מולדת בקרב חלק גדול מן העמים והמדינות. עד כמה האנטישמיות החדשה, זו שמתעוררת בעקבות הכיבוש, מפמפמת את האנטישמיות הישנה.
אין ספק שחלק מהאנטישמיות החדשה היא האורח שבו העולם הליברלי רואה את המתנחלים, והוא מטביע את אות הקין הזה בכל יהודי וישראלי. אגב, צונמי אנטישמי נוסף שוטף בימים האלה את העולם ומטביע במצחם של מיליוני מוסלמים את הקין של דאע"ש. הניסיונות החוזרים ונשנים של נתניהו ושות' לעלות על הגל הזה הם סוג נוסף של ביזוי זכר השואה.
התרעות פיקוד העורף