1 הוויכוח (הגם שבניואנסים) שנחשף בשבוע שעבר בין שר הביטחון משה יעלון לבין הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בשאלה מיהו האויב העיקרי שאליו יש להיערך, טרם הוכרע, וספק אם יוכרע. בנימין נתניהו ומשה יעלון רואים באיראן את האויב המרכזי, אבל רמטכ"ל מפוכח כמו איזנקוט, מבין שבקדנציה שלו האתגר הוא מלחמה עם חיזבאללה ולא עם איראן. כך גם לפי אמ"ן בהערכת המודיעין השנתית שלו. האפשרות של סבב אלים עם חיזבאללה עולה על האפשרות של עימות עם איראן בעקבות תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין. בעוד שנה ייכנס נשיא חדש לבית הלבן, וספק אם ישראל תאתגר אותו בתחילת דרכו בצעד לא מתואם.
צה"ל ופיקוד הצפון מתמודדים כעת עם זירה אחת גדולה, הכוללת את הגבולות עם סוריה ולבנון. עיקר התפיסה הייתה בעבר חזית אחת עם שתי זירות; היום, הכל מחובר. את המדיניות של צה"ל בגבול הצפון לתקופה הקרובה קבע הרמטכ"ל על סמך הערכת המודיעין ותמונת המצב בשטח, ואלה עיקריה:
• ניסיון לשמור על גבול שקט ברמת הגולן - זוהי משימה קשה כשבצד השני מלחמת אזרחים עקובה מדם, מעורבות של חיזבאללה, איראן, דאע"ש וכו'. לישראל מיוחסת מדיניות המייצרת בצד השני של הגבול מעין "רצועת ביטחון" חדשה, הכוללת את הכפרים הסוריים, שגם להם אינטרס להינצל מן התופת.
• מניעת הגמוניה איראנית בגבול הצפוני - זה לא תלוי רק בנו ויש לכך שותפים רבים באזור, אבל הגבול הוא שלנו. כך למשל, בעבר היו תקוות אצל האמריקאים וגם אצלנו שצבא לבנון החופשית יחסום את חיזבאללה וייאבק בו בעת הצורך. האמריקאים אפילו ציידו את צבא לבנון באמצעים מתקדמים (שיש להניח שעברו כולם לחיזבאללה). במלחמה הבאה יילחמו צבא לבנון וחיזבאללה כתף אל כתף מול ישראל. זה המקום לומר שחיזבאללה, למרות הכוח שהוא צובר ולמרות ההתעצמות וההצטיידות, איננו שש למלחמה עם ישראל. הארגון שקוע כאמור בתוך הביצה הסורית וגם ההרתעה שנוצרה במלחמת לבנון השנייה עדיין בתוקף. כמה זמן זה יחזיק? מי יזרוק כאן גפרור? אין לדעת.
האסון בבית חורון היה יכול להיות גדול יותר אלמלא התושייה שגילה העובד שהשתמש בעגלה כבנשק, ואלמלא השומר הדרוזי בפתח היישוב שפעל בתושייה ובקור רוח. וכך, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע ממשיך להכות בנו הטרור ברחובות והופך לכרוניקה ולשגרה, ואין ישועה באופק.
ובינתיים, בשקט ובענווה מתנהלת בצה"ל מיני מהפכה, שייתכן שתשפיע גם על כוח האדם הטכנולוגי. לא פחות מ־3,700 חיילים חרדים משרתים היום, חלקם כבר קצינים, הכל מפה לאוזן, חבר מביא חבר. הם מגלים שניתן לשרת ולשמר את אורח החיים, יש זמן לתפילות וללימוד, יש כשרות משובחת ומותאמת, ובעיקר יש צמצום הדדי של הבורות בין חרדים לחילונים. וזה ימשיך.
ראיתי בימי חלדי אנשים בכירים שנשאבו למערכת הפוליטית, שנכנעו ללחצים, שהסתנוורו מכותרות, מפרשנויות ומסקרים. אנשים באמת טובים ומוכשרים. זה נגמר בבכי. אשכנזי מכיר אותם. הוא צריך לנהוג בתבונה, באחריות ובראייה לטווח הארוך לרבות אפשרות שימצא עצמו יושב כחבר כנסת מן המניין בוועדת חוץ וביטחון. מה שיחליט - יחליט.
5 בין פרשיות ציבוריות לאירועי טרור קשים, כבר יומיים שהתקשורת עוסקת במזג האוויר, משל היינו שווייץ או אוסטריה. זה מלמד על חברה מתבגרת, על תקשורת מכוונת ציבור ועל ניסיון לחיים נורמליים בתוך שגרה מטורפת. הציבור מתעניין יותר בשאלה אם יתקיימו לימודים ואם יירד שלג מאשר בכל ויכוח בין שלי לבוז'י, ואת החקלאים מעניין אם יהיו רוחות עזות יותר מאשר הוויכוח בין ביבי לבאן קי מון. הגענו לגיל בר המצווה. ברכות ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף