1. רגע, שואל כתבנו לענייני משפט ומִשְׁפַּח, אם ממשלת ישראל לא יכולה לתבוע את הרשות הפלסטינית באשמת הסתה, קלישאה שרה"מ ומהדהדי קולו (Their Master's Voice) חוזרים עליה כל הזמן כנימוק וכסיבה - אז למה אין היא מכווינה את יכולותיה פנימה, ותובעת את כל אלה שמסיתים בהתמדה בתוכֵנו ונגדנו, מאיימים, מעלילים, מכפישים וקורעים בכך את העם?

למשל ראשי "אם תרצו", כולל היו"ר המתפטר, בריוני הבנצי מ"להב"ה" – ו"עד כאן" (מדהים שהשקיפות הנחקקת לא הגיעה לגילוי מְמַמְּנֵי בריתות בריונים אלה). וגם השרים, מחברי ויוזמי ותומכי חוקי החירום, האפליה והפשיזם - איילת שקד, מירי רגב, נפתלי בנט, הח"כים בצלאל סמוטריץ', מוטי יוגב ואחרים – וגם רה"מ עצמו, שמושך להנאתו בחוטי כל המסיתים והמחוקקים ומסית אותם להמשיך ולהסית. יאללה בלגן. אגב, מישהו כבר איתר את כותבי האיומים על פרופ' יעקב מלכין או את ההוכחות לעברות הביטחוניות והלאומיות נגד הבוגדים השתולים מ"שוברים שתיקה"?

2. ואם בדיני נפשות עסקינן, מעיר פרשננו לענייני שנאת ישראל, מדוע רה"מ אינו מתיר לשר החוץ שלו שיתבע לדין את האו"ם הלא מאוזן ואת מזכ"לו על האשמות השקר שהשמיע, על הסיבות להתנגדות הפלסטינים לכיבוש? יעני, איזה כיבוש בראש הקוריאני שלו ומי באמת נמצא פה במצוקה, לעזאזל? אולי היועמ"ש החדש, אביחי מנדלבליט, יוכל בקלות למנף לו את זה? (מלכודת: היועמ"ש החדש היה פעם גם היועמ"ש של גבי אשכנזי! איפה חושי הפרנויה המחודדים של רה"מ ורה"מית?).



3. ואגב מנדלבליט, מַקְשֶׁה שליחנו לענייני קל וחומר: האם יחפף ויטשטש את סיכום התביעה נגד הנ"לים בנושאי אב הבית, הווילה בקיסריה, הביבי־טורס והשׂרה־פוֹרְס, כפי שמְמַניו בוודאי מצפים ממנו (כלומר, שיהיה יהודה וינשטיין חדש); ואולי המחויבות לצדק, לאמת ולשוויון החוק דווקא תוליך אותו בדרך הנכונה והוא עוד יאשר בעתיד חקירה על דרכו העקלקלת והקלוקלת־לכאורה של רה"מ (הדרות, פיטורים, איומים־לכאורה, לחצים מכיוון ההון על השלטון ועוד) למחטף מתווה הגז, שכבר היום ("פניציה") מאיים להתמוטט עלינו?

4. שני מנהיגי מפלגות האופוזיציה העיקריים מתחרים ביניהם מי ייגע ראשון בביבי, בימין ובחרדים, כך מבאר המומחה שלנו לאלטרנטיבות. יצחק הרצוג, ג'נטלמן ומנוסה, ויאיר לפיד, ג'נטלמן ויהיר, שהתהפך על עצמו אחרי שהתעופף מעל עצמו, או להפך. מפלגתו אינה דמוקרטית מראשיתה ובסקרים היא עולה, בינתיים.

שניהם לא ראויים להוביל לסילוק נתניהו, ביחד ולחוד. אומרים שזה מה שיש ושאין אחר שיכול להביסו, בבלבלת העכשווית. אני מציע שאם אשכנזי לא יחליט מהר על דרכו ומיקומו, לתת הזדמנות למספרי שתיים ושלוש: ציפי לבני, עופר שלח, שלי יחימוביץ', אולי אראל מרגלית ומרב מיכאלי, שיקימו שדרה משותפת של מנהיגי מפלגות המרכז והשמאל ומהם ייבחר מועמד הגוש. תכניסו לראש: בלי גוש חוסם ערכי, חזק והומוגני, לא ייעצר נתניהו במלאכת דרדורנו לתהום.

5. ולמה שארצות הברית, ידידתנו ובת-בריתנו, לא תרגל אחרינו? שואל כתבנו לענייני פולארדים. מה, הייתכן שהאמון המודיעיני האמריקאי בישראל קצת התערער? מה, הם מאמינים שנתניהו ואהוד ברק השובבים התכוונו באמת לתקוף את איראן בלי לספר לאח הגדול, ברק אובמה? או כאילו שנאום רה"מ בקונגרס הרפובליקני ופגישותיו המכוונות עם מנהיגי הרוב הרפובליקני־אדלסוני לא היו סתם עבודה בעיניים? איפה ההומור, ברק חוסיין?