התמונה המדינית, שהולכת ומחריפה בשבועות האחרונים בצד ההידרדרות הביטחונית, אינה מבשרת טובות. הסימנים בשטח רבים, והאחרון שבהם – יוזמתה המדינית של צרפת. ישראל אינה יכולה להמשיך לנהל קרבות מאסף, ולחשוב שהיא "מנהלת את הסכסוך", בלי שתהיה שום תקווה להגיע להסדר. שנים ארוכות לא הייתה יוזמה ישראלית. תחת נתניהו וממשלתו הימנית נעלמו התעוזה, היצירתיות והאומץ המאפיינים את ישראל בתחומים רבים. קידוש הסטטוס קוו מביא לסופה של מדינת ישראל כיהודית־דמוקרטית.
החלל שהולך ונפער בין ישראל לבין העולם והמציאות, חלל שנוצר כתוצאה מאי עשייה, מתמלא ביוזמות רעות. סופנו שיכפו עלינו פתרון כפוי, שלא יתחשב לא באינטרסים הלאומיים של ישראל ולא בשיקולי הביטחון שלה. כך למשל, היוזמה הצרפתית המדוברת ("או ועידה בינלאומית או מדינה") טומנת בחובה – על פי הנוסח שבידינו – כמה וכמה בעיות: (1) הסעיף בנושא הפליטים כולל חלופות של החזרה למולדת ויישוב מחדש של הפליטים, דבר שישראל לא יכולה להסכים לו בשום אופן. (2) אין שום הבחנה בין צעדים חד־צדדיים מזיקים לבין מהלכים עצמאיים־קונסטרוקטיביים, שמובילים למציאות של שתי מדינות. אלה גם אלה אסורים. (3) אף שהחלטת האו"ם 242 מוזכרת, והיא כזכור התייחסה לנסיגה משטחים (ולא מהשטחים), ואף שמוזכרים חילופי שטחים, מדובר במבוא במפורש על מדינה פלסטינית שתקום על השטחים הכבושים מאז 1967. (4) היוזמה הצרפתית מגנה בחריפות את ההתנחלויות, גורסת שאין להן בסיס חוקי, אך נמנעת מגינוי כלשהו לטרור או להסתה פלסטיניים. (5) ללא קשר למצב בשטח, מוכתב כי עזה, הנשלטת בידי חמאס, תהווה חלק בלתי נפרד מהמדינה הפלסטינית.
במצב הנוכחי, יוזמה ישראלית עדיפה על כל יוזמה בינלאומית אחרת. במקום לדאוג באופן יזום לעתידנו, ולהוביל למציאות של שתי מדינות - אינטרס ישראלי מובהק – ממשלת ישראל ממשיכה להשקיע בבוץ את עגלת הציונות. זה הזמן ליוזמה מדינית שקולה, שבאמצעותה יובטח עתיד ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית והבטוחה של העם היהודי. צריך לחתור להיפרד מן הפלסטינים. נדרשת חלוקה טריטוריאלית של השטח שבין הירדן לים התיכון לשתי מדינות לאום. יש לנקוט מדיניות יזומה כדי להתוות את גבולותיה כך שישקפו את יסודות קיומה, כפי שבאו לידי ביטוי בהכרזת העצמאות: מדינה דמוקרטית שבה רוב יהודי.
נוכח קושי להתקדם בערוצים של הידברות אזורית ובילטראלית, יש לפעול ליצירת מציאות של שתי מדינות ולקביעת גבול ביניהן בצעדים עצמאיים, עד שיבשילו התנאים להסכמה על גבול קבע. הידרשות לנושא ההתנחלויות שמחוץ לגושים תהיה בלתי־נמנעת, ויידרשו הכנה של דעת הקהל ושיתוף הציבור בכורח לקבל הכרעה, למען עתידה של המדינה היהודית־דמוקרטית. כל זאת, תוך שמירת היכולות הביטחוניות של ישראל בשטחי יו"ש ועד נהר הירדן, עד שתימצא חלופה ריאלית אחרת.
זו הדרך, כאשר מימין – הקצנה דתית־לאומנית, שתביא למדינת אפרטהייד שבה מיעוט יהודי, ומשמאל – שיתוק, ואשליות על שלום אמת, שלא ניתן להשיג בעת הזו.
לכן, מי שמסרב ליוזמה הצרפתית חייב להבין שעל מנת להוציא את ישראל מהבוץ המדיני והביטחוני צריך יוזמה: גבול, עם הסכם או בלעדיו, סביב רוב יהודי, ודמוקרטיה. יוזמה ישראלית, לטובת ישראל ולמען ביטחוננו. בניגוד לראש הממשלה, יו"ר האופוזיציה הרצוג התעשת וקרא נכון את המפה, בהציגו את תוכניתו המדינית המעודכנת. למרות הביקורות שזכתה להן הצעתו של הרצוג מימין ומשמאל, זו דרך ריאלית, ללא אשליות, לשמירה על החזון הציוני, ליצירת מציאות של שתי מדינות, בצעדים שיובילו להיפרדות לשתי מדינות לאום.
הכותבים הם ראשי "עתיד כחול לבן"