30 אלף איש, רובם בני נוער בבגדים כהים ובפרצופים מטושטשים, נהרו ביום שבת האחרון להופעת האיחוד של להקת הליברטינס באולם ה–O2 בלונדון. גם אני ואשתי היינו חלק מהנוהרים למקום. עד שההופעה החלה תפסו את הבמה לא פחות משלוש הופעות חימום די משונות. מופע אחד היה של להקה שצרחה בהיפראקטיביות מטרידה כל מיני שירים שממה שהצלחתי להבין מבעד למבטא הכבד של הסולן עסקו בעיקר בקשיים לחיות בעולם הדיגיטלי הקר. מופע אחר היה של מין היפ–הופיסט בריטי משונה, שאין לי מושג איך בכלל להגדיר אותו. והמופע השלישי היה הקראת שירה (מה שנקרא “ספוקן וורד") של בחור בשם ג'ק ג'ונס טרמפולין.
ג'ק ג'ונס טרמפולין הוא שם במה של נער בשנות ה־20 המוקדמות לחייו, שכל דבר במראה שלו - תספורת, לבוש, שפת גוף, פוזיציית עמידה - נותן לך את ההרגשה שהוא קפא בזמן ויצא היישר משנות ה־60. מיד כשעלה לבמה הכריז שהשיר הראשון שהוא ידקלם יהיה “קטמין". והילד החל לדקלם (תרגום חופשי שלי): “אם אתה מרגיש בתחתית/ מועקה נוראית/ יש לי בשבילך את התשובה/ נסה קטמין... השימוש העיקרי שלו הוא כמובן/ כחומר מרדים לסוסים/ אבל הוא יכול להיות סוג של תרופה/ אם אתה זקוק לתנופה... רק חשבו על הכוח הדרוש/ להרדים סוס/ אתה ודאי מבין/ שמדובר בחברנו הטוב קטמין...".
תגיד, פנתה אלי אשתי, זה באמת חומר הרדמה לסוסים?
בהחלט, השבתי.
אני לא מבינה את זה, מי רוצה לקחת חומר הרדמה לסוסים?
בתור נרקומן במיל' אני מכיר היטב את החומר. מדובר בחומר מטורף שביחד עם תחושת התלישות והערפול הכללי מביא עמו גם הזיות פסיכדליות שכוללות ניתוק מוחלט מהמציאות, עד כדי כך שאין לך מושג מי אתה ואיפה אתה ולמה אתה. מי שלוקח את החומר הזה יודע שהוא מקבל בתמורה טיים אאוט מהמציאות. בשנים האחרונות השימוש בסם הזה צובר תאוצה מטורפת. אבל זה לא רק הקטמין. החומר הזה הוא רק סממן במגמה גוברת של דור שלם שדורש סמים שיגרמו לו לא להרגיש שום דבר, דור שדורש להתנתק לחלוטין, פשוט לא להיות כאן.
האדם הפשוט לא יודע לזהות מגמות בתחום הסמים, פשוט כי הוא לא נמצא במכון גמילה 24 שעות ביממה ורואה בעיניו מי נכנס בשערי המכון, מה גילו ולאיזה חומר הוא מכור. מכיוון שאני דווקא כן עשיתי זאת במשך שנים, אני יכול להכריז על כך שללא ספק המגמה השלטת בקרב הדור הצעיר, באופן כמעט מוחלט, היא בתחום הדאונרים - שזה הכינוי לסמים המרדימים והמפילים והמשתקים והמנתקים. ביניהם כמובן נמצא גם הקטמין.
רובם של הצעירים (בני 25 ומטה) שנכנסו בשערי מכון הגמילה האמריקאי שבו שהיתי במשך שנתיים וחצי הגיעו בעקבות התמכרות לאוקסיקודון, תרופת מרשם שהיא בעצם נגזרת סינתטית טהורה של הרואין. את התרופה הזו נותנים כמשכך כאבים למקרים קשים. כרגע זה הסם הפופולרי ביותר בארצות הברית בקרב דור המילניום ושאריות דור ה–Y. זוכרים את הית' לדג'ר שנפטר בגיל 28 לפני כמה שנים? אם אתם רוצים להבין את סיבת מותו, לכו אחרי המרשמים של האוקסיקודון.
אפשר להגיד שבני הנוער באמריקה בחרו במשפחת הסמים האופיאטים המדכאים בתור המשפחה שהם רוצים שתאמץ אותם. אחרי האוקסיקודון הפופולרי נמצאים ברשימה הרואין, קודאין, מורפין, קטמין כמובן, ובנזודאפינים לסוגיהם (קלונקס, וליום וכו'). כולם חומרים שמטרתם היא אחת: לנתק אותך מתחושת הזמן והמקום והמציאות, להשתיק הכל.
וזה שונה מאוד מדור ה–X שצלח את שנות ה־80 וה־90 בעזרת סמים מעוררים שרק מגבירים את הווליום של העולם וגורמים לך להיות ערני וויטאלי במשך ימים, סמים כמו קוקאין ואקסטזי.
***
בסופו של דבר, נגמרו הופעות החימום והליברטינס עלו לבמה והגישו את המנה העיקרית. הליברטינס בעצמם הם להקה פרו–נרקוטית ידועה. לסולן שלהם, פיט דוהרטי, יש מערכת יחסים ארוכה עם מיטב החומרים ועם מיטב בתי הכלא. האווירה הג'אנקית נשמעת היטב מבעד לטקסטים של שיריהם ומבעד לגסות המבולגנת של לחניהם. לגברת ואדון בראון - כינויים ידועים להרואין - יש מקום של כבוד בטקסטים.
דוהרטי עצמו נראה כמי שהלך לאיבוד במחלקת מצעים ומיטות של חנות כלבו ענקית. הוא נציג מובהק של דור שלם שרק רוצה ללכת לישון. דור שלם שמחפש אלטרנטיבה למציאות במסך המחשב והסמארטפון ובארון התרופות של הווטרינר. דור שלם שפשוט לא רוצה להיות. האם האפתיות של דור המילניום הזה עדיפה על הנוירוטיות של דור ה–Y, או על הערנות של דור ה–X, או על ההיסטריה של דור הבייבי בום? זו שאלה שאני לא יודע לענות עליה.
***
בבוקר שלמחרת ההופעה כבר היינו ארוזים ויצאנו לדלפק המלון לעשות צ'ק אאוט. שאלתי את הבחורה בדלפק למה כל המלון מלא בדיוקנאות של ג'ימי הנדריקס. היא הסבירה שבמלון הזה הוא נפטר. כאן הוא בילה את הלילה האחרון של חייו שהסתיימו (בעקבות חגיגה קטלנית של סמים ואלכוהול) ב–18 בספטמבר 1980. הסוויטה במלון שבה נפטר נקראת כיום על שמו, “סוויטת הנדריקס".
את הדרך לשדה התעופה גטוויק עשינו ברכבת גטוויק אקספרס. מעבר למהירות שבה הרכבת הזו מביאה אותך לשדה, היא גם מסדרת לך נוף מרהיב. נהרות קולחים וביניהם מדשאות ירוקות בלתי נגמרות וסוסים שדוהרים במרץ.