“כולם הרי יודעים מה יהיה סוף הסכסוך. תהיה מדינה פלסטינית, פחות או יותר בקווי 67’. יהיה משטר מיוחד בירושלים (כנראה הכוונה לאגן הקדוש – י"ש). במזרח ירושלים השכונות הערביות יהיו לפלסטינים והיהודיות לישראלים. צריך רק לקבל הכרעה". ציטוט זה שייך לגבי אשכנזי, המתבטא כך בשיחות סגורות, לפחות לפי דבריו של רביב דרוקר.
נניח שאשכנזי יעמוד בראש רשימה שתנצח בבחירות, יצליח להקים קואליציה יציבה שכל מרכיביה יתמכו בעמדות דלעיל, ויצהיר פומבית על העמדות הללו. מצבה הבינלאומי של ישראל ודאי יוקל, אך האם אכן יושג הסדר? ראוי להתבונן במכשולים הרבים הקיימים בעיקר בצד הפלסטיני, אך גם בצד הישראלי.
גם ההצעות “מחוץ לקופסה" הנשמעות מצד ימין אינן ריאליות כלל: סיפוח שטח C (בנט) או מדינה אחת עם זכויות שוות לכל, כולל ייצוג יחסי בכנסת (הנשיא ריבלין, משה ארנס, ואחרים). אין כל מהלך ריאלי לקדם תפיסות כאלה, ומדיניות הימין דוגלת בעיקר ב"תחזוקת הסכסוך", שאף מחירה אינו נמוך כלל.
התרעות פיקוד העורף