אני שומע את הדברים ונדמה לי שלחץ הדם מטפס כבר ל־300 ועוד מעט אני חוטף אירוע מוחי או לבבי או שניהם ביחד. הגבר בן ה–92 אומר דברים קשים: “מה שהצבא הגרמני עם כל עוצמתו לא הצליח לעשות הצליחו לעשות מנהיגי ישראל ופקידיה. הם הכניעו את הפרטיזנים היהודים".
אני מנסה לחשוב איך משנים את רוע הגזירה. עוד קפה, עוד סיגריה, ממשיך לפזם כדי לדרבן את עצמי את המנון הפרטיזנים שחיבר הירש גליק:
אל נא תאמר: "הנה דרכי האחרונה,
את אור היום הסתירו שמי העננה",
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!
מארץ התמר עד ירכתי כפורים
אנחנו פה במכאובות וייסורים,
באשר טיפת דמנו שם ניגרה,
הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה
עמוד השחר על יומנו אור יהל,
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל,
אך אם, חלילה, יאחר לבוא האור,
כמו ססמה יהא השיר מדור לדור.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב,
הוא שירת ציפור הדרור והמרחב,
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם,
יחדיו שרוהו ונגאנים בידם.
על כן אל נא תאמר: "הנה דרכי האחרונה,
את אור היום הסתירו שמי העננה"
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!
לשמוע ממנו שהוא נשבר מכל הטיפול של המדינה בארגון הפרטיזנים זה צורב וכואב, הכדור כעת בידיה של השרה גמליאל, אני מקווה שהיא לא תאכזב.
התרעות פיקוד העורף