הנה סיפור שלא קרה השבוע: המשטרה הפלסטינית עצרה עיתונאי שדיווח על שכר שערורייתי לספרית שנשכרה על ידי השלטונות וטען שזו שחיתות ובזבוז כספי ציבור. עותק של חוזה ההעסקה של הספרית הפך ויראלי, והעיתונאי נעצר מיד. לאחר התערבות עורך דין הוא שוחרר בערבות של 15 אלף שקל.
 
הסיפור לא קרה בגלל חוקי העולם המטורלל שבו אנו חיים - דיווח עליו עיתונאי אחד בעיתון אחד בלבד: חאלד אבו טועמה ב"ג'רוזלם פוסט". שום עיתונאי אחר לא התעניין בו ורוב הסיכויים שלא שמעתם עליו.
 
לעומתו, הנה סיפור שכל כך קרה, שכבר יש לי סחרחורת. שלשום נעצרו שני עיתונאים זרים ליד שער שכם. לאחר חצי שעה המשטרה שחררה אותם עם התנצלות פומבית על הטעות המצערת. כן, ישראל היא מדינה שבה שוטרים עושים טעויות. אך איזה זעזוע עורר הסיפור: הוא דווח ב"ניו יורק טיימס", ברויטרס, ב"ניוזוויק", ב"וושינגטון פוסט" וב"דיילי מייל". בסך הכל 1,527 דיווחים מלווים בפרשנות מצקצקת של המון עיתונאים מוטרדים. 
 

חאלד אבו טועמה נולד לאב ערבי־ישראלי ולאם פלסטינית והפך לעיתונאי שמבקר את הרשות הפלסטינית. כמה כמוהו יש? ביקורת זה לא דבר שמתקבל טוב ברשות. אך בשונה ממדינות ערב אחרות, שאליהן מגיעים עיתונאים באמת אמיצים בידיעה שאם יצייצו נגד השלטון, ימצאו עצמם נטולי ראש באיזו תעלה, משום מה עיתונאים שמבקרים באובססיביות את ישראל ומחפשים ממה לעשות עניין חושבים שהם "אמיצים". 
 
חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי אמיץ כי הוא מתעקש לדווח על האמת אף שבדיווח האמת כבר אין תהילה. הוא היחיד שבאמת מסתכן, בניגוד למי שעסוקים בהתעלמות ממעשי חמאס ובחיפוש עוד ועוד סקופים על טעויות של ישראל. כמה אומץ צריך כדי להיות כאן עיתונאי זר? מה יעשה לך השלטון? מה הסיכונים מעבר לקפה פושר מדי במסעדה ולאפשרות שידקור אותך ילד בן 13 ברחוב? 
 
שתי התקריות המזדמנות האלה ילכו לאיבוד בתוך ים של מידע, אבל הן מייצגות את רמת הטרלול העיתונאי שהגענו אליה. ישראל אינה מקום מושלם, לא יהיו פה אפס טעויות אף פעם. השאלה היא איך מדווחים על טעויות, ובעיקר מהי מידתיות ומהו שיקוף תמונה אמיתית לאורך זמן.
 
נורמות הסיקור המוטות באזור הפכו הרסניות. בפועל מה הן מתקנות? הרי ייתכן שאיזה שוטר אידיוט יעצור עיתונאי זר בטעות גם בעתיד. אבל זה הרבה מעבר לכך: נורמות הסיקור באות מתפיסה פוליטית שמתנגדת לנתניהו ומצדדת בשתי מדינות. מוזר, כי קל להזדהות עם התפיסה, אבל לא עם הכיסוי המטורלל ובוודאי שלא עם התוצאה. 
 
הסיקור המוטה לא באמת מקדם זכויות אדם (ראו הסיפור הקבור של העיתונאי מרמאללה), וגם לא את השלום, כפי שעינינו רואות. הוא גורם לתחושת רדיפה בציבור הישראלי, מה שגורם לו להתבצר ולהתיימן, ולכל הסדר אפשרי להתרחק עוד יותר. וכן, הסיקור המוטה גם מגביר את השנאה כלפי ישראל בצורה מפחידה. לא רק המתנחלים משלמים את המחיר. כל ישראלי משלם, וכל יהודי שמסתובב בתפוצות בפחד או בבושה על "המפלצת הישראלית", שמצטיירת מתוך דיווח מוטה שלא משקף את מה שקיים. ככה אנחנו רוצים לתקן את העולם?