גם אם נניח שחוק כזה היה עובר, כנגד כל הסיכויים, ייתכן שבג"ץ היה פוסל אותו בעילה של תפירת "חוק נובל" לא שוויוני רק עבור החברה האמריקאית.
רק באופוזיציה מוכנים לקחת את הסיכון. שטייניץ אמור לטוס בשבוע הבא לכנס האנרגיה הבינלאומי בטקסס. נקבעו לו פגישות עם חברות האנרגיה המובילות בעולם. אם מתווה הגז יתבטל, מומלץ לו שלא לארוז אלא להישאר בבית כדי לטפל בבלגן שייווצר. מה גם שאף אמריקאי לא יספור אותו ממטר.
השבוע האחרון היה מהסוערים במערכת הבנקאית - פרומו מצוין לשבוע הבא, מועד תחילת פרסום הדוחות ל־2015. נתחיל בסיפור אזוטרי מאילת.
ועדי הבנקים הגיעו לעיר הנופש כדי להשתתף בכנס השנתי של חטיבת עובדי הבנקים. יו"ר ועד לאומי מירי רובינו נכחה שם. גם יו"ר ועד עובדי דיסקונט מני גרינשטיין דפק נוכחות (הכנס, אגב, התקיים זמן קצר לאחר שחלק מעובדי דיסקונט חזרו מטיול בלונדון). בעוד רובינו הסכימה, לאחר התלבטות לא פשוטה, למהלך חסר תקדים - לוותר על בונוסים ותנאי פנסיה במיליארד שקל תמורת מניות לאומי, גרינשטיין שיגר מאילת הוראות הפעלה להשבתת הסניפים.
סכסוך העבודה הנוכחי אינו מנותק מהבחירות לוועד במהלך מרץ. היו"ר מני גרינשטיין אינו חזק מספיק להחליט באומץ כמו רובינו מלאומי, ולכן הוא מקצין.
על מה מתנהל הסכסוך התורן? מדובר בסיפור הלא ייאמן של מה שמכונה "דמי מעבר". זה עובד כך: הנהלת דיסקונט, כמקובל באצולה האנגלית מלפני 200 שנה או אצל הפיראטים בחופי סומליה, מחויבת בתשלום דמי מעבר לעובדים. הקנס, בגובה של 2.1%־7% מהשכר, משולם על כל העברת מורשה חתימה ממקום למקום: זה יכול להיות מסניף יהודה הלוי בת"א לסניף אלנבי. לא מדובר במאות וגם לא בעשרות ק"מ. לפעמים זה עניין של מאות מטרים בלבד.
בשבוע שעבר הורתה ההנהלה להזיז מספר עובדים למרכז התפעולי ברחוב הרצל בת"א, אבל הם סירבו. "לא אכפת לנו לעבור, אבל הוועד לא מסכים", הסבירו. למנכ"לית הבנק יש סיבה לשאול את עצמה מי בעצם המנכ"ל האמיתי כאן, אני או יו"ר הוועד? על מי תוטל האחריות המשפטית במקרה של תביעה ייצוגית? עלי או על גרינשטיין? בעקבות כך החליטה באומץ שמי שלא עובר לא יקבל שכר. חד וחלק. זה עיקר הוויכוח שגרר שביתה. וזו על קצה המזלג הסיבה לכך שמחזיקי המניות בבנק התייאשו ממנו מזמן.
הבנק, בניהול ציון קינן, יצא בסיוע עדת יועצים למתקפה רבתי נגד ההמלצות. נטען שנעשתה עבודה חובבנית ולא מקצועית, שהמטרות סומנו מראש ושההמלצות עלולות להחליש את הבנקים. בהמשך גם תקפו את משה כחלון על אמירותיו בעניין עתיד הבנקים, וטענו שהאמירה חסרת אחריות.
הדבר שמטריד עדיין את לאומי הוא התביעה הייצוגית הבלתי נגמרת בעניין הסיוע להעלמות מס בארה"ב. המשך הדיון בסוגיה יתקיים בשבוע הבא בלשכת השופט חאלד כבוב. אם הפלונטר ייפתר, המנכ"לית רוסק־עמינח תוכל לענות בסגנון ליברמן "הכל גן עדן", בתשובה לשאלה מה נשמע.
4
עמלה ולמה
עדיף כבר היה שבית המשפט המחוזי יורה, כחלק מהסדר הפשרה, לייעד את כל 35 מיליון השקלים שנפסקו נגד הבנקים למטרה ראויה. אפשר היה לתרום את הכסף לניצולי השואה. ואולי לייסד קרן לקידום תרבות יוצאי ארצות ערב או קרן לקידום החינוך הפיננסי. אינסוף אפשרויות הראויות בהרבה מעוד 8.5 שקלים בעו"ש.
בשאר הדוח אין חדש. הרשות הלאומית לחדשנות פרסמה כבר ב־2014 את הדוח השנתי ובו סימנים ראשונים לירידה בהיקף הייצוא והתוצר. את השאלות המדאיגות הפניתי לאבי חסון, המדען הראשי. פגשתי בו באירוע ההשקה של לאומי להקמת קרן למימון הייטק בשיתוף גוף אירופי.
"הביקורת נובעת משני מקומות: תמיד קיים חשש משינוי. קל יותר להסביר רפורמות ברשות השידור מאשר במדען הראשי שעובד כגוף יעיל ואפקטיבי. החשש השני היה ממשקל יתר שניתן לדעת המבקרים לכלים החדשים. במסגרת החקיקה ניתנו לרשות כלים פיננסיים שלא ניתנו קודם לשימוש. אבל זה לא שכל הרשות הפכה לקרן הון סיכון מופרטת הפועלת משיקולי תשואה. הקשר למשרד הכלכלה נשאר מתמיד והתקציב מוזרם דרך משרד הכלכלה.
"גם מטרות חוק המו"פ לא השתנו במסגרת הרשות החדשה. קיבלנו ארגז כלים רחב יותר. היו חששות משינוי וזה טבעי. בסוף ההליך אושר פה אחד ברוב של 60 וללא מתנגדים. החדשנות היא אכן משאב לאומי, והמהלך שקודם הוא אכן חדשני. גם מבקר המדינה שיבח אותנו".
"לא. כבר במרץ 2015 פרסמנו בדוח החדשנות את אותם נתונים, אלא שאז זה נעשה בקונטרס כללי יותר. תמונת המצב בתעשייה מורכבת הרבה יותר. 2014 הייתה שנת שיא ב'אקזיטים', חברות רב־לאומיות הגיעו לישראל, וגיוסים שברו את כל השיאים, אבל היה בהחלט דשדוש במדדי התעשייה. זה נכון שמבחינת החלק מהתוצר ומספר המועסקים, הצמיחה המהירה שהייתה נבלמה. גם נתוני הייצוא והגיוסים בבורסה נמצאים במגמה שלילית".
"בהחלט יש. יש תעשייה שלמה של חברות בינוניות וגדולות המשפיעות על נתוני התוצר והתעסוקה ומדובר בפעילות ריאלית. לצד זה קיימת תעשייה של חברות סטארט־אפ והון סיכון שזזות מהר ורגישות לתנודות בשווקים. החברות החזקות יצאו יפה מהמשבר, וחברות ההזנק מתקשות. הבשורה הטובה היא שיותר ויותר חברות קטנות מצליחות לגייס סכומים משמעותיים ומצטרפות עם הזמן למועדון החברות הגדולות. במילים אחרות, אי אפשר להתייחס לגזרת ההייטק כאל מקשה אחת".
"אנחנו פועלים במבנה ארגוני שונה. יש את העובדים בזירת חברות הזנק שקמים בבוקר ודואגים לאספקת כלים ללקוחות כמו חממות טכנולוגיות, חוק האנג'לים, תוכניות יזמות וחברות חדשנות. בנוסף יש את זירת החברות הבוגרות, שאינן קשורות בהכרח למענקי מו"פ. להן צריך לדאוג באמצעות תוכניות לשיתוף פעולה עם הבנקים ליצירת תוכניות מתווכות. צריך למצוא כלים לפתרון הבעיות של ההון האנושי ואתגרים נוספים. בלשכת המדען הראשי קיימות 40 תוכניות שונות שצריך להתאים אותן למציאות בשטח".
"המרחב התחרותי בענף שונה לאין שיעור ממה שהיה רק לפני כמה שנים. כל מדינה בעולם, מאוסטרליה ועד צ'ילה, הבינה את הצורך להשקיע בחדשנות והם מעתיקים את הכלים שלנו. הקוריאנים הם דוגמה מצוינת. הם עברו אותנו בהשקעה ביחס לתוצר. לפני חמש שנים ישבתי עם מנכ"ל משרד התעשייה הקוריאני והוא הראה לי תוכנית מדויקת איך יגיעו למקום הראשון, והם עשו את זה. זה לא קרה במקרה. הבעיה מספר 1 שלנו היא ההון האנושי שהוא הדלק הכי חשוב והכי ייחודי שלנו. אנחנו נסמכים על תוצרים מלפני 20 שנה כמו העלייה הרוסית, אבל זה נגמר. הממשלה הכירה בצורך לעשות שורה של צעדים שדורשים שיתוף פעולה בין משרדים".
"חייבים להגדיל את מאגר כוח האדם ולהתחיל כבר במקצועות הטכנולוגיים של 5 יחידות בתיכון, כך שהבוגר יוכל להשתלב בתעשייה. צורך שני הוא עולם ההכוון, ואני לא מדבר על הסללה. חייבים להכניס לשיח את הפן התעסוקתי העתידי ואת הילד למידע עוד לפני שיחליט מה ללמוד. חייבים לצורך העניין לספק תמריצים למנהלי בתי הספר. היום התמריצים הם הפוכים. כל האינטרס הוא להצליח בבגרות".
התרעות פיקוד העורף