לא ברור מדוע גאה גל צעקני על הצנחת אראל סג"ל לגלי צה"ל. למעט היות כל נושא במחלוקת סיבה למהומה, זהו צעד טבעי שהוא מטבעה של המערכת הפוליטית, בייחוד בימים שבהם המלחמה על הזהות, על המשאבים ועל סמלי הכוח של המדינה היא על כל הקופה.
הימין נלחם על מדינה דתית יותר, אחיזה תקיפה יותר בשטחים, הזרמה גדולה יותר של תקציבים למטרותיו, נראות בולטת יותר בתקשורת ועוד. השמאל, שרואה במטרות הללו איום על זהותו האישית והקולקטיבית, נלחם נגדן במטרה לעצב את המדינה ואת זהותו באורח שונה.
כיבוש מאחז תקשורתי הוא מטבעה של הלחימה, ומאחר שלימין יש יותר כוח בשלב הזה של הלחימה, הוא ניצל את כוחו באופן נכון פוליטית. זו לא עריצות הרוב אלא אופי המלחמה הטוטאלית, כפי שהיא מתקיימת כיום. ברור שלכבוש מאחז תקשורתי חשוב לא פחות מלכבוש עוד תיק מיניסטריאלי או עוד גבעה טרשית בגדה, משום שזו דרך המלך לכבוש הרבה מאחזים ומיניסטריונים. כך בדיוק ינהג השמאל אם וכאשר יחזור למוקדי כוח. הוא יבצע ככל יכולתו ניקוי אורוות והימין יצווח שזו עריצות הרוב ולא דמוקרטיה.
עמדת ירי תקשורתית חשובה משום שהמלחמה העיקרית הניטשת כיום בין השמאל לימין היא על המרכז התועה והמבולבל, ולעמדות השפעה בתקשורת חשיבות מצטברת על דפוסי ההצבעה של המרכז. המלחמה הזאת בעצם ניטשת מיום הקמת המדינה ועד בחירות 77'. עד אז ניהל השמאל (יותר נכון הימין המפא"יניקי) את המדינה על פי דרכו. מנחם בגין איחד את כל נידחי ישראל של אז: הדתיים, המזרחים, החרדים ושרידי הימין המיליטנטי, והקים את קואליציית הימין הלאומני הראשונה. הדמוגרפיה ועליית ברית המועצות לשעבר חיזקו אותה עד שהגענו לקואליציית הימין הלאומני, הדתי והגזעני של היום.
בעצם אף פעם לא הייתה כאן באמת מסורת אזרחית אמיתית. פה ושם הייתה הבלחה של מינוי ראוי שהתקשט באותיות מתות של חוקים לא מיושמים ובהצהרות ריקות של מגילת העצמות. היה ניסיון אמיתי של יישום נורמה אזרחית בימי ממשלות יצחק רבין, אבל מעולם לא היו כאן שירות ציבורי של ממש ועיתונאות אובייקטיבית. הייתה שיטת אנשי שלומנו מפא"יניקית, שהפכה שיטת הג'ובים בימין העכשווי.
הנכון הוא שהייתה מורשת משפטית של תרבות שלטון מערבית ששמה סייגים וגדרות, שנפרצו לחלוטין בימי שלוט הימין. הקרב הנוכחי הוא על כל הקופה: על השלטון ועל נפש העם.
האמת היא שליבבה של הימין על הגמוניית אליטות השמאל בתקשורת יש סימוכין. יש עולם שלם של ערכים "שמאלניים" שמחלחלים באמצעות מגוון כלי התקשורת ובמגוון נושאים, מעבר לשליטה על הדיווחים החדשותיים ועל הפרשנות הניתנת להם. זו הסיבה למתקפה על עולם התרבות השמאלני של מירי רגב ושות'. כל היתר זו מלחמה על הזהות, ובמלחמה כמו במלחמה.