אי אפשר לכנות אותם עשבים שוטים. הם אינם כאלה. הם מעמודי התווך האידיאולוגיים של “מחנה” אנרכיסטי, בלתי שפוי, מוקצה ונלעג. הם מבטאים מגמה הולכת ומתפתחת שמטרתה האחת והיחידה היא לסייע בבידודה של מדינת ישראל על מנת שזו תכרע על ברכיה. ד”ר ענת רימון־אור פרסמה פוסט שבו הביעה, בין שאר דברי הבלע שלה, שעוד לא נשמעו חמורים מהם במחוזות השיח הציבורי שלנו, תקווה ששופטי בית המשפט העליון “ייתלו כמו אחרוני הפושעים נגד האנושות”, בעוד שאודי אלוני, בנה של מי שהייתה שרת החינוך בממשלת אוסלו הזכורה לרע, כינה את המדינה שבה הוא נולד “פשיסטית”, לקול מצהלות המון גרמני.
כך או כך, צריך לעקור מן השורש הוגים מן הסוג הזה. היו לא מעט כאלה מאז שהוקמה התנועה הציונית. דרכם אף פעם לא צלחה - אולם בימים אלה פגיעתם עלולה להיות משמעותית הרבה יותר. יש לדעת להוקיע אותם. להציגם במערומיהם האידיאולוגיים. להדיר אותם מעמדות השפעה. צריך להרחיק אותם למקומות ששם נמצאים פחי האשפה של ההיסטוריה.