בעידן המערות, הדבר הכי רומנטי שעשה האדם הקדמון הוא לצייר לבבות על קירות המערה שלו. בשנים האחרונות התפתחנו מעט והתחלנו לחלק גם לייקים. לייק לתמונה יפה, לייק לפוסט שמתמרמר על המדינה, לייק לתינוק הלא מאוד מושך של השכנה.

ואז הגיע מושל האינטרנט העולמי, ההוא במגדל השן שמחזיק בקופסה מזהב את כל המחשבות שלנו, את הביוגרפיה המצולמת שלנו ואת מאגר כל מה שאהבנו והודיע בריש גלי – החלטתי להגדיל לכם את טווח הרגשות! אז כן, מארק צוקרברג הודיע בגאווה על כפתורי הרגש החדשים של פייסבוק, וכעת, נוסף ל”אהבתי”, נוכל להודיע לחברים שאנחנו גם צוחקים, כועסים ואפילו, רחמנא ליצלן, עצובים. לצערי, לא מדובר בהגדלה של טווח הרגשות שלנו, מדובר במזעור של כל מה שאנושי.

האתרים האמריקאיים הודיעו בכותרות נרגשות שאוטוטו פיד החדשות שלנו יהיה עשיר ברגשות. שכעת נוכל לבטא עצמנו טוב יותר. חלקם זעמו על העובדה שאין כפתור dislike – לא אהבנו. כי הרי הפכנו להיות יצורים דיכוטומיים – אנחנו אוהבים או לא אוהבים.

אנחנו מסוגלים לכתוב פוסט של אלף מילים על טריות הפופקורן בקולנוע, על הדייט האחרון שלנו (שהיה ממש מעאפן) ועל העובדה שלא ישנו כבר שבועיים בגלל שהילד מצמיח שיניים. אז למה אנחנו לא מסוגלים לכתוב לחבר שאנחנו ממש מתגעגעים אליו? שהתמונה שהוא העלה עכשיו לפייסבוק מחמיאה לו? או במקרה ממש קיצוני – להתקשר לכלת יום ההולדת ולברך אותה אישית?

בהינף מקלדת הקטין צוקרברג את כל הרצונות, הרגשות, הפחדים והריגושים שלנו לשישה כפתורים, לסימונים קטנים על מסך המחשב. ויודעים מה? זה יעבוד. כי הפכנו להיות אנשים כאלו. הפכנו להיות מכונות שסופרות לייקים, כאלו שמבטאות רגשות בקליק. אנחנו כולנו האנשים האלו שחווים התרוממות רוח ככל שמספר הלייקים בפוסט שלנו עולה.

כפתורי הרגש החדשים של פייסבוק מבטאים היטב את האנושיות של שנת 2016 – היא מינימלית, מתומצתת ולא פתוחה להכלה. ואם אתם ממביעי הרגש בקליק, קבלו את הלייק: sad.

רגשות, גרסת פייסבוק: כשצוקרברג החליט להגדיל את טווח התחושות

מושל האינטרנט העולמי הודיע בצורה נרגשת על החידושים על הפיד שלנו, אך אל תתבלבלו - לא מדובר בהגדלה של טווח הרגשות, מדובר במזעור של כל מה שאנושי