לפי מערכת המשטר באיראן, חמינאי הוא בעל החלטה סופית במשטר ועל פיו ישק דבר. כאן המקום להזכיר את המאבק שמתנהל בינו לבין רוחאני ורפסאנג'ני: בעוד ששני האחרונים דורשים להתקרב לוושינגטון, חמינאי דוחה זאת בתוקף ומדגיש את צביונו האנטי־אמריקאי של המשטר. רוחאני ורפסאנג'ני קוראים במרומז לדחוק את רגליהם של משמרות המהפכה מהכלכלה ומהפוליטיקה, לעומת חמינאי שמעודדם להשתתף בזירות הללו.
תוצאות הבחירות יכולות ללמד על כך שבהמשך לבחירות לנשיאות 2013, העם האיראני דוחף לשינוי מבפנים וקיבל את כללי המשחק שמכתיב המשטר בראשות חמינאי.
כרגע לפחות המשטר ממנף את הצימאון של מדינות המערב לשוב לשווקים של איראן כדי לבסס את שלטונו, הן באמצעות הסכם הגרעין והן באמצעות משיכת השקעות זרות. לא במקרה, במקביל לבחירות ביקר באיראן נשיא שווייץ. בפגישה איתו עודד חמינאי את שווייץ להגדיל השקעות באיראן, והאורח הבטיח לרוחאני שארצו תדחף לצרף את איראן כחברה רשמית בארגון הסחר העולמי.
חשוב לציין שמ"חגיגית הדמוקרטיה" באיראן נעדרו הרפורמיסטים האמיתיים, דוגמת העיתונאי והאינטלקטואל אחמד זידאבאדי וחבריו, שנמצאים בבתי הכלא או ששוחררו בלא שנותרה בהם נכונות לעשייה פוליטית לאחר החוויות שעברו בכלא.
רוחאני, באילוצים הנוכחיים, יבקש לנצל ולמנף את ההישג המסתמן בפרלמנט כדי לבוא חזק יותר לבחירות לנשיאות באביב הבא.
הכותב הוא חוקר במרכזעזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה
התרעות פיקוד העורף