אילו עורך דין מוכר וידוע היה מידפק על דלתה של תובעת מחוזית, פרקליטת מחוז במשרד המשפטים, ומגיש לה בהדרת כבוד מתנה יקרת ערך, נאמר שעון יקר, עטי מונבלאן בשווי אלפי שקלים או זרי פרחים ועציצי סחלבים, הייתה המשטרה ללא ספק מידפקת על דלתו באישון לילה ומובילה אותו לחדרי החקירות כחשוד במתן שוחד.
מדוע לא גילתה הפרקליטה הבכירה רגישות ראויה? מדוע לא דחתה את המתנות? יכולה הייתה לקיים קשרי ידידות, ואף למעלה מזה, עם כל מי שחשקה נפשה, אבל מתנות? ועוד יקרות ערך? לא סמליות חלילה. כיצד הסבירה לעצמה את המתנות הללו? האם ניתנו לה ללא כל קשר לתפקידה החורץ גורלות?
מי אנחנו הבורים שנתהה אחר הגיונה המשפטי העמוק של ההחלטה שנתקבלה ללא ספק ביישוב דעת? אבל גם היועץ עצמו, ובצדק, קבע כי “מדובר בהתנהלות בעייתית של פרקליטה בכירה". “התנהגות בעייתית" היא הגדרה נרדפת לכל מעשה חריג ותקלה. הגבול בינה לבין עברה של ממש הוא דק, על כן מי אנחנו ההדיוטות שנפסוק הלכה, אבל הריח העולה מהפרשה הזאת אינו נעים לאף. נקווה שהמנהג הזה של קבלת מתנות, שלכאורה אינו משפיע כלל על החלטותיהם של בעלי תפקידים נישאים וקובעים, ייעלם מנופנו המוסרי.
התרעות פיקוד העורף