בספר, חזרתו של היטלר מסעירה את הגרמנים, הם לא ממש יודעים איך לאכול אותו והוא הופך, באופן טבעי, לכוכב טלוויזיה ששובר שיאי רייטינג. בשלב מסוים אפילו פוליטיקאים גרמנים בכירים מתחננים בפניו שיצטרף למפלגתם. בכישרונו, ורמש גורם לנו לחבב את היטלר, ולבוז לדמויות הצבועות שנמצאות מסביבו.
בכל פעם שאני מתבדר מאיזו מניפולציה שנעשית לדמותו ומתחילה להתמקם בראשי דמות שלו שאיננה רק רוע צרוף, אני מביט בתמונה המונחת על השידה בביתי. התמונה שצולמה בוורשה לפני יותר משמונים שנה, מנציחה רגע אחד, שבו נראים כמה בני המשפחה מביטים למצלמה בהדרת כבוד ובגאווה. המשפחה הזאת, שהייתה המשפחה שלי, נרצחה ונמחקה כמעט לחלוטין מעל פני האדמה. לפשע הזה היטלר אחראי, וזה כבר ממש לא מצחיק, לא משנה איך מביטים על זה.