לאחרונה פורסם כי ראש הממשלה בכובעו כשר הכלכלה בוחן אופציה “לייבא" מהנדסים מהודו כדי לענות על המחסור במשאב האנושי בחברות ההייטק בישראל.
אכן, הזירה הטכנולוגית וההייטק בפרט הם מקור גאווה, ויש לעשות הכל כדי להמשיך לפתח זירה זו. רעיונו של ראש הממשלה היה הגיוני ומתקבל בברכה אילולא היה מנותק מ"החיים עצמם", שכן בעוד הוא עוסק ברעיון זה, אלפי מהנדסים ומהנדסות ערבים שסיימו את לימודיהם, חלקם בטכניון ובאוניברסיטאות ישראליות, נאלצים לפנות למקצועות אחרים כמו חינוך או לשבת בבית מובטלים ולחכות להזדמנות.
ראשית, שילוב ערבים המוכשרים לכך בהייטק יכול לפתור עבור המעסיקים את מצוקת כוח האדם. שנית, עידוד הערבים להשתלב בתעשייה זו יכול לשפר משמעותית את מצבם הכלכלי, דבר שישליך ישירות על מדדי אי השוויון והבעיות הרבות ברשויות הערביות שסובלות מהיעדר משאבים, חינוך ברמה נמוכה ואלימות. בנוסף, עידוד תעסוקה איכותית לתושבי המדינה הקבועים, בניגוד ל"אורחים לרגע" מהודו או כל מדינה אחרת, תביא למדינה הכנסות ממסים ותשפר את המצב הכלכלי הכולל במשק לאורך זמן. לבסוף, ולא פחות חשוב, מחקרים מלמדים שאינטראקציה בין קבוצות שונות מביאה להפחתת מתחים. לו יותר יהודים וערבים ייפגשו במקום העבודה, אין ספק כי הדבר יסייע להפחתת המתח ולהתקדמות לעבר חזון אזרחי משותף.
ההעדפה “לכבות שרפות" ולהדיר אוכלוסייה שלמה מהקטר המרכזי של המשק תביא להנצחת המצב שבו הערבים הם לא חלק מ"אומת ההייטק". ואולי אנו הערבים בעיני נתניהו לא יותר מנטל, שהרי בלעדינו ובלעדי החרדים, מצב המשק הוא מצוין.
התרעות פיקוד העורף