1במהלך חודש מאי 2000 הגיעו לאגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל ידיעות וצילומים מתצפיות ומסיורים אוויריים, שהוכיחו כי בכירי חיזבאללה מגיעים מהמפקדה בביירות לסיורים בדרום לבנון. מטרת הסיורים הייתה לבדוק את היערכות צה"ל לנסיגה מרצועת הביטחון. בחיזבאללה העריכו כי צה"ל ייסוג בחודש יולי של אותה שנה, והסיורים נועדו לגבש תוכנית פעולה לשבש את הנסיגה ולפגוע בה.
אמ"ן והמוסד הצליחו לאסוף מידע די מדויק על כוונות הארגון השיעי. "הם רצו לגרום ליציאה במציאות של תופת", אומר עמוס גלבוע, מחבר ספר חדש העוסק בנושא - "דמדומי בוקר, הסיפור האמיתי על יציאת צה"ל מלבנון" ("דמדומי בוקר" הוא שם הקוד שנתן צה"ל לתוכנית הנסיגה). ה"רפרטואר" שתכננו מפקדי חיזבאללה כלל שיגור רקטות וירי לעבר כוחות צה"ל, הפעלת מטעני צד ומכוניות תופת ושיגור מחבלים מתאבדים.
לפי פרסומים זרים, ההתנקשות במורנייה בפברואר 2008 בפרבר של דמשק הייתה ברובה מבצע "כחול־לבן" של המוסד, שנעזר ב־CIA ופעל בתיאום עמו באמצעות חדר מצב משותף. תרומתו של ה־CIA הייתה בהברחת חומר הנפץ ששימש למכונית התופת שהתפוצצה ליד מכוניתו של מורנייה. מורנייה היה בין השאר אחראי לתכנון ולהוצאתו לפועל של הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, החודש לפני 24 שנים, שבו נהרגו 29 בני אדם, בהם ארבעה דיפלומטים ישראלים, אחד מהם נציג המוסד.
ובצל האירועים האלה נותרה השאלה הבלתי פתורה: האם שגה ברק כשלא הורה לחסל את מורנייה ואת בכירי חיזבאללה, ובכך היה מעצב מציאות שונה ביחסי ישראל והארגון השיעי מלבנון?
זו החלטה מגוחכת. לפני יותר משלוש שנים התפרסמו ידיעות על חקירת משטרה בשל חשדות לשחיתות ואי סדרים כספיים במיליוני שקלים שהחלו בגוף המדובר. החקירה נפתחה בעקבות בקשתו של ראש אותו גוף. משרד ראש הממשלה הגיב אז רשמית, ושמו של המקום פורסם. במאמר מוסגר ייאמר כי משרד רה"מ אחראי על שלושה גופים ממלכתיים - המוסד, השב"כ והוועדה לאנרגיה אטומית. עניינה של החקירה היה חשדות לשימוש לא ראוי בכספים לרכישת ציוד טכנולוגי באמצעות חברות בישראל ובחו"ל, שנועדו לשמש למבצעים של אותו ארגון. למרות זאת החליטו הפרקליטות ובית המשפט כי ראוי לאסור את פרסום שמו של אותו גוף. התוצאה היא שכל גוף במערכת הביטחון הופך לחשוד המיידי. רגישות לביטחון אין כאן.
אכן אפשר שיש עיכוב במימוש עסקת ה־300S. אך מניעיו אינם במידע מודיעיני ישראלי שהועבר לרוסיה. שורשי העיכוב הם במחלוקות כספיות בין הצדדים. אין כאן שום דבר מהותי: הפרה (רוסיה) עדיין רוצה להניק, והעגל (איראן) רוצה לינוק. מדובר במו"מ עסקי שייפתר בקרוב ולא בסוגיה עקרונית.