חצי שנה, 35 הרוגים (משום מה המניין הרשמי לא סופר את שמחה חודדטוב, תושב ירושלים שנורה בשוגג על ידי חיילי צה"ל), וישראל עומדת חסרת אונים מול התופעה. ההכרה שהמתקפות האלה לא עומדות להיפסק חלחלה כבר לכולנו. יש המקווים שזה פשוט ידעך מעצמו, אבל סיכוי גדול יותר הוא שתופעת הבודדים תידרדר לאינתיפאדה רחבה.
ירושלים היא עקב אכילס של גל הטרור הנוכחי. 300 אלף בעלי תעודת זהות כחולה שסיפחנו לתוכנו ואין להם שום בעיה להגיע מכפר עקב למערב העיר עם נשק אוטומטי. כל עוד נתבצר בססמאות העיר המאוחדת, נמשיך לפגוש מחבלים מהכפרים שממזרח ומצפון לעיר בתוכנו. כל עוד לא תהיה הפרדה בינינו לבינם - ימשיך הגב שלנו להיות חשוף לסכינים שלהם.
נדמה שיש יותר ויותר מקרב חברי הממשלה שמזהים את ההזדמנות בפרויקט כזה, אבל הם נבלמים מול התנגדות נחרצת וגורפת של שר הביטחון בוגי יעלון. אף שצה"ל סבור שהוא יכול להקים מנגנון שיצמצם את הסיכונים הביטחוניים שכרוכים בהקמת נמל ימי, יעלון מתנגד בתוקף. האלטרנטיבה להסדרה מול עזה תהיה סיבוב לחימה נוסף בשנה הקרובה, שבו נשלם בחייהם של עוד עשרות לוחמים, ובסופו נחזור בדיוק לאותה נקודה שבה אנחנו נמצאים היום.
לפני שלושה שבועות השמיע עמדה חשובה וראויה על הצורך בהגנה על מתלוננות בתיקי הטרדה מינית. כשחזר על אותה אמירה השבוע - הוא נשמע כמי שנוקט עמדה ולוקח צד בחקירה של תא"ל בוכריס. אין לי מושג כיצד תסתיים החקירה הזאת, אבל שר הביטחון צריך לזכור שהוא המפקד של שניהם: הן של המתלוננת והן של החשוד. המתלוננת ראויה לכבוד ולהגנה, וגם לא שמעתי איש שניסה להכפיש אותה, אבל כמוה ראוי גם בוכריס לחזקת חפות, כל עוד לא הוכח אחרת.
התרעות פיקוד העורף