ממשלת ישראל שכנעה את עצמה ובמידה רבה גם את האופוזיציה שאין פרטנר בצד הפלסטיני. האמת היא הפוכה. לפתרון שתי המדינות – ישראל היא לא פרטנר. מחמוד עבאס הוא פרטנר לפתרון שתי מדינות, על פי עמדות פלסטיניות, לא ישראליות. ישראל יכולה לנהל משא ומתן כדי למצוא פשרה עם הנשיא הפלסטיני בין עמדותיו לעמדות היסוד שלנו. לא היה ולא יהיה ככל הנראה מנהיג מתון כמו אבו מאזן.
מרבית הערכות מערכת הביטחון הם בקו אחד עם דעה זו. אך נתניהו לא מעוניין בפתרון שתי המדינות. הוא לא פרטנר. ראש הממשלה אומר זאת בפה מלא, כאשר הוא מתנה כל משא ומתן בהמשך השליטה המלאה של צה"ל בגדה המערבית והכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית. הוא יודע שאין כל סיכוי שעבאס יכול לקבל תנאים אלה, ולכן הוא מציב אותם. עבאס מוכן להכיר בישראל, בכל דרך שהיא תגדיר את עצמה באו"ם; והוא מוכן להסדרי ביטחון, לא להמשך הכיבוש.
ההזדמנות לפתור את הסכסוך בדרכי משא ומתן עדיין קיימת, בייחוד לאור האינטרס המשותף עם מדינות ערב הפרגמטיות לביטחון אזורי. אך לשם כך לא רק שיש צורך בשינוי המדיניות, אלא בגישה ערכית יסודית שונה, ובהבנה שלמרות הסכסוך הארוך והקשה, הפלסטינים הם בני אדם כמונו.