הארץ, לא העיתון, כמרקחה, קובע פרשננו לענייני סוציופסיכופתולוגיה. ובעצם, כינוס האי־תרבות שערך "הארץ" משקף את המגמה שמגובה על ידי רוב העם: כולם נגד כולם. אין אחראי, אך יש אשם: הסמול. הכל חפלה.



למשל התופעה מירי רגב וה"קאט דה בולשיט" שלה (לאיזה בולשיט ולאיזה קאט התכוונה?), או הח"כיות שתומכות בגבירה במאבקה במני נפתלי, ובראשן הסא"ל הח"כ הד"ר ענת (פָה! פָה!) ברקו. או המטמורפוזה שעובר יאיר לפיד בהסכמה אילמת של סריסי מפלגתו. או הבוז'י שמנסה להדביק ברוק את שברי מפלגתו. או הדרישה של השר ישראל כץ להגלות את משפחות המחבלים למנהרות עזה (אולי לחפירות הרכבת הקלה הכבדה עלינו?). וה"מאוחדת" המפורדת בין בל"ד תומך חיזבאללה לשאר מרכיביה ולציבור הערבי־ישראלי בכלל. והבניציפר המתחרט שהוא בניציפר ומתהדר באותה עת בבניציפריותו. ומתווה הגז שמסריח כבר מהראש.
 
רוב העם מתחבר נפשית עם חזון העוועים של דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, ארדואן ובנימין נתניהו: צריך איש חזק שיהרוס את כל הסדר, החופש, החוקיות, השוויוניוּת וההתנהלות הדמוקרטית־ליברלית כדי לבנות עולם חדש, לשיטתם. ממש כמו "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" של האינטרנציונל הקומוניסטי לפני כ־90 שנה.
 

רוב העם גאה בראש הממשלה שלו שהעליב והתנשא את/על הנשיא השחור חוסיין אובמה (לדברי אובמה בראיון). עם זאת, בבחירות אחרות היה רוב העם בטח מעדיף את שי חי, מנהיג חדש שיודע להדיח את עצמו כשצריך, אף שהוא מתעב מוזיקה מזרחית ומסורת יהודית, לפי הפרסומים. רוב העם בטוח שבארץ שולטים עדיין וכל הזמן מפא"י החשוכה והסמול הבוגדני - והם האשמים בכל הרע שקורה לנו. לרוב העם מעניין את התחת שמפא"י והשמאל הנ"ל הקימו את המדינה הזאת בשנת תרפפ"ו, כשרוב העם עוד לא נולד או שלא היה שייך לכאן. כבר הרבה שנים מפא"י והשמאל הם מיעוט מבוטל ונרדף, בנק מטרות וצריף קורס בג'ונגל הביביאי.
 
רוב העם בטוח שערביי ישראל גיס חמישי לדאע"ש, ושכל הפלסטינים סכינאים; שראש הממשלה מסית בצדק נגד ערביי ישראל, אבו מאזן והפלסטינים – ואילו הסתתם של אלה נגדנו היא שקרית; שאביגדור ליברמן הוא ביטחוניסט מדופלם; שנפתלי בנט הוא שר חינוך יהודי נהדר, שעו"ד יורם שפטל המגדף ראוי להיות נשיא בית המשפט העליון ושאראל סג"ל לוחם נועז בסמול המתפוגג, ככל הפובליציסטים מהימין, שעוד מעט לא יהיה להם סמול לתקוף בשנינותם המתלעלעת בערוץ 20.
 
רוב העם לא שם קצוץ על הפגיעה הנמשכת בדמוקרטיה וההתקרבות המהירה למצב של מדינה אחת, מין חליפות יהודית, שלטון הלכתי־אפרטהיידי - לא כלפי הערבים והפלסטינים שייעלמו מהווייתנו, בע"ה, אלא כלפי שארית הפליטה של חסידי הדמוקרטיה וההיפרדות, בעלי ההיגיון והספקנות. אולי זה טוב, כי אז רוב העם יהפוך לאברכים והמיעוט יישלח להגן על ארץ התורה וייהרג על הנהרגים עליה. 
 
אלא אם כן שארית השפויים, הרציונלים ושקולי הדעת שנותרו יאמרו למדינתנו המתהפכת על עצמה את דברי השוטר המנומס, שניסה ללא הצלחה להשקיט גברת צרחנית, מקללת ומאיימת בכיכר העיר, ואמר לה בסוף באדיבות: "את יודעת מה, גברת? תישארי את כאן - ואני אלך קיבינימט!"