הטרור הפלסטיני הנוכחי מאופיין בכך שמבצעיו הם יחידים, צעירים שפועלים בספונטניות וכלי הנשק העיקרי שלהם הוא הסכין. כל יחיד ונימוקיו שלו, החל מנקמה, בעיות אישיות, ייאוש מהחיים הקשים, הצלת מסגד אל־אקצא, רגשות לאומיים חזקים ועוד כהנה וכהנה. יעדי הפיגוע: כל מי שנראה יהודי. יהיה זה זקן, זקנה, ילדה, שוטר או אישה בהריון. העיקר להרוג ולהיהפך ל"שהיד", למי שנהרג למען אללה הגדול. אבל נראה שזאת ראייה מאוד צרה ומצומצמת.
אבו מאזן חזר על מדיניות ההתנגדות העממית בדרכי שלום מעל כל במה בינלאומית. "דרכי שלום" היו כל כלי הפיגוע הקרים, להבדיל מנשק חם. ולכן, מ־2011 ועד ספטמבר 2015 בוצעו פיגועי דקירות סכינים ביהודה ושומרון ולפעמים גם בירושלים. נפלו קורבנות, אך הממשלה שלנו התעלמה, וכך גם התקשורת.
ואחרון חביב - ממשלת ישראל. היא אינה משכילה, כנראה, להבין שמדובר במדיניות פלסטינית ולא רק בהסתה, ובשל כמה מחדלים אופרטיביים התחילה רק עכשיו בהשלמת הגדר ובשיפוצה, ולא לפני חצי שנה.
התרעות פיקוד העורף