ארדואן שם קץ לשיחות השלום והכריז למעשה מלחמה על הפ.ק.ק. ובפועל על מרבית המיעוט הכורדי. לפני כחצי שנה נדמה היה שההימור שלו השתלם. הוא נגס בקולות המפלגה הלאומית, שכוחה הצטמצם מ־80 צירים ל־40 בלבד, ומפלגתו זכתה לרוב מוחלט. אבל המחיר הוא פיגועי טרור שבהם יש עלייה במספר המתאבדים ופגיעתם קשה וכואבת יותר.
למעשה טורקיה מצויה במלחמה כוללת חוצת גבולות בשלוש גזרות: מלחמה מבית ב-PKK, מלחמה נגד המיעוט הכורדי בסוריה, ומלחמה נגד מחנות האימונים של הפ.ק.ק. בכורדיסטן העיראקית. צבא טורקיה מפציץ מן האוויר בעיראק ושולח כוחות מיוחדים לשטח. לסוריה הצבא הטורקי לא מעז לשלוח את מטוסיו מחשש שיופלו בידי סוללות ההגנה ומטוסי חיל האוויר הרוסי. הוא מסתפק בהפצצות ארטילריות בניסיון נואש למנוע מהכורדים בסוריה, שבעזרת ארה"ב והעוצמה האווירית הרוסית, מצליחים לכבוש שטחים מידי דאעש ומקימים מחוז עצמאי לאורך הגבול הטורקי.
כדי להקל על מאבקו בכורדים שינה ארדואן את מדיניותו כלפי דאעש. מתמיכה חשאית או העלמת עין מנוכחותם בסוריה, שגרמה לארה"ב ולמערב לבקר אותו, הוא החליט להצטרף לקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. בכך פתח גם חזית מולם. קשה לדעת מה חשב ארדואן כשהחליט לשבור את הכלים מול הכורדים מבית ומבחוץ ולהצטרף למלחמה נגד דאעש. אולי סבר שהם לא יגיבו ואולי היה זה חישוב מחושב מצדו. כך או כך, הכורדים ודאעש מגיבים בפיגועי טרור רצחניים.
התרעות פיקוד העורף