הסתבכות אור סיטי נדל"ן שבבעלותה היא חסרת משמעות מבחינה בורסאית. מדובר בחברה שלא גייסה חוב ואינה צפויה לבצע “תספורת" למחזיקי האג"ח. גם היקף החשיפה של המערכת הבנקאית זניח במונחים עסקיים. חובותיה של אור לבנק המזרחי טפחות נאמדים ב־10 מיליון שקלים, ועל רקע זה הוחזרו לה צ'קים. 10 מיליון שקלים? זהו עוסק זעיר בקנה מידה בנקאי המטופל בדרך כלל על ידי משה מנהל הסניף.
במערכת הבנקאית מתגלגלים תביעות חוב נגד אנשי עסקים בסכומים של עשרות מיליוני שקלים שאף אחד אינו שומע עליהם. למה? מכיוון ששמות אקראיים כמו אחמד עבדול סלים, לוי ישראלי או אסתר כהן אינם אומרים כלום. כמותם יש מאות ואלפים, וסביר להניח שלאחר כותרת אחת בעיתון, הם ייעלמו לתהומות הנשייה. את מי בכל זאת צריך לעניין גורלה של אור? את אותם דיירים שלטענתם אור מכרה את הדירה שקנו פעמיים, או שלא עמדה בהתחייבותה להחזר כספים.
על רקע זה פנו בשבועות האחרונים לקוחות לבית המשפט בדרישה למינוי מפרק זמני. גם אם יחליט בית המשפט על הסדר נושים, לא תהיה לכך משמעות מקרו־כלכלית. בכל זאת הפרשה תורמת באמצעות הפניית זרקור לעסקי “קבוצות הרכישה" והסיכונים הכרוכים בהצטרפות אליהם. נזכיר שהפרשה החלה להתגלגל בכלל בעקבות חקירה של רשות המסים ושלטונות מע"מ שטענו שאור לא ניהלה את ספריה בצורה תקינה והיו חשדות לרישום כפול.
אז מדוע אין יום שבו אור, חסרת המשמעות הכלכלית, אינה יורדת מכותרות העיתונים והטלוויזיה וממדורי הכלכלה? משום שהתופעה נופחה על ידי התקשורת מעבר לממדים הרציונליים. סיפורה של ענבל אור, הצעירה הנחושה מהפריפריה עם סיפור חיים קשה שהצליחה לכאורה מבחינת עסקית, הוא בהחלט מסקרן. מדובר בסיפור סינדרלה קלאסי. אלא שברגע שלבלון מוכנסת סיכה, מושג אפקט זרם הסילון. הבלון מתחיל להשתולל והאוויר יוצא ממנו בקול רעש גדול. וזה בדיוק מסוג הסיפורים שהתקשורת אוהבת. העובדה שבפרשה מעורבים שמות כמו איש השוק האפור שלי נרקיס רק תורמת לכך. אבל הגיע הזמן שהתקשורת תצמצם את החשיפה לקוריוז ותכבה את האור.
למרבה ההפתעה ענבל אור דווקא ממשיכה לשתף פעולה במשחק התקשורתי. היא ממשיכה להתנהג כאשת עסקים מובילה, מפזרת הצהרות ויוצרת את הרושם שמדובר בתקלה קטנה. כיחצן התורן שלה הייתי ממליץ לה לרדת למחתרת עד להודעה חדשה. עד אז לנצל את הזמן לחשבון נפש ולחזרה בתשובה (עסקית) תוך שינוי המותג שלה לאור שמח.
התרעות פיקוד העורף