משחק הכדורגל בין באיירן מינכן ויובנטוס בשמינית גמר ליגת האלופות היה אחד מאירועי השיא שצפיתי בהם השנה. אבל ממש איך שהוא הסתיים, למרות ההתרגשות, נרדמתי. ובחלומי, כאשר יובנטוס האיטלקית הובילה 0-2, דמיינתי שיחה בגיהינום בין אדולף הנאצי לבניטו הפאשיסט. אדולף שאל: מה זה זה? בניטו הכנוע השיב שהוא כבר מטפל בזה. בתוך דקה הגרמנים צמצמו את הפיגור, בדקה ה־90 הם גם השוו את התוצאה. זה היה ברור שבהארכה האיטלקים ייפלו בשבי, וכך היה (2-4 לבאיירן). כי בכדורגל העולמי משחקים 90 דקות, או 120, ובסוף הגרמנים מנצחים.
מאיר דגן ז"ל, שסיפורי השואה במשפחתו גרמו לו לשרת את עם ישראל כל חייו כדי שהזוועות לא יחזרו, ניצח בשבילנו, אזרחי מדינת ישראל. האיש הזה, כראש המוסד, הציל אותנו כאשר מנע מהנהגה מגלומנית לפתוח במלחמה עם איראן. ההספדים של אותם פוליטיקאים עליו היו המשך של אותה מגלומניה.
יובל שטייניץ, למשל, שכח שנאבק בדגן, בעיקר לקצר את כהונתו, ושפך כל כך הרבה מילים חסרות בסיס במבזק חדשות בערוץ 2 שהעלו אצלי את רף המיאוס כלפי ההנהגה. מכל הראיונות שנתן דגן אחרי פרישתו מראשות המוסד, אהבתי משפט אחד יותר מכולם: "המוסד הוא כמו חברה קדישא. שניהם נותנים שירות לאזרחים שלא יכולים להעריך זאת בחייהם".
הציבור אינו מודע לתרומתו של דגן. אחרי מותו, הוא גם לא יידע עוד הרבה שנים. יהיו מספיק פוליטיקאים שינכסו את תרומתו לעצמם, כי אין מי שיסתור אותם.
......
עכשיו יהיו טקסים ממלכתיים, ובעוד יומיים־שלושה נשוב לשגרה. דיירי אגם הדרעק יתגאו בימים הבאים בהפחתת שכר הבכירים במשק. וואו, זה עוד שיא בפופוליזם. חסכו 100־50 מיליון שקל בכאילו. הרי הבנקים ושאר המוסדות הפיננסיים ימצאו דרכים לתגמל את הבכירים, אין בכלל ספק. אז במה בדיוק זה שיפר את מצבנו?
בשבוע שעבר חשפה התוכנית "עובדה" שאמנון כהן מש"ס נהג בתקופת היותו דייר בכיר באגם הדרעק להשקות בנס ציונה עציצים יוקרתיים, שבהם מצא לפתע מזומנים. הטסת נערת ליווי לכאורה בשבילו (לפי הפרסום) מלטביה למלונות בים המלח הייתה עוד תמריץ נאה בשביל אדם דתי עם כיפה גדולה. כנראה שמחוץ לתחום המושב הכל מותר. מה זה כנראה? כנראה בטוח.
ואחרי שהוציאו אותו מהרשימה לכנסת, פיצו אותו בראשות מכון התקנים. לפחות הוא יצא לחופשה כדי לנקות את שמו. ש"ס, המפלגה של המורשעים, דאגה למינוי. כי זה כנראה מכון תורני, שאין סכנה שהעומד בראשו יהיה חשוף להצעות שוחד. שום דייר באגם הדרעק לא הפך את המשכן בעקבות הפרסום. איך המפא"יניקים יהפכו? הרי מנהיגם פואד גם מצא מאות אלפי דולרים בכספת מנדבן אשדודי. למה אני לא מוצא כאלה סכומים? אולי כי אין לי כספת? אולי כי אני שונא עציצים? גם אני רוצה שמישהו ייתן לי כאלה מתנות, למה זה לא קורה לי? אני באמת כלומניק.
בקיצור, באגם הדרעק עוסקים בשטויות כדי לא להרגיז את החברים. מישהו שאל את עצמו אם פואד ואמנון כהן הם הדיירים היחידים שקיבלו שוחד כדי לייצג אינטרסים פסולים כנבחרי ציבור? כמה היו כאלה במרוצת השנים? כמה יש כאלה עכשיו? זה לא מטריד אתכם? אותי זה לא מטריד, כי אני משוכנע שהיו בעבר ויש גם היום. אני רק כועס על עצמי שחלקי לא עמם, ואף אחד לא מבקש ממני להשקות, או להתקין כספת
....
בכל תחום בציבוריות זורים לנו חול בעיניים. השבוע השתתפתי בכנס על מצוינות בספורט במרכז האקדמי רופין. היו שם הרצאות ומצגות על מצוינות, וכמובן איך משיגים מדליית זהב אולימפית. אף אחד לא אמר שאנחנו זקוקים לנס כדי לשחזר את הישגו של הגולש גל פרידמן באתונה 2004. בשום מצגת לא נכללו נתונים רלוונטיים.
למשל, לפני 20 שנה חולקו 35% מכמות המדליות שמחולקות כיום; לפני 20 שנה רק 25% מהמדינות המשתתפות (206) השיגו מדליות בכלל. בלונדון 2012 השיגו 110 מדינות מדליות (ישראל לא ביניהן), בריו 2016 הצפי הוא ל־140 מדינות.
לפני 20 שנה תקציב היחידה לספורט הישגי, שמרכזת את ההכנות האולימפיות בישראל, היה כ־1.5 מיליון שקל בשנה, כיום הוא כ־15 מיליון; כמות הספורטאים בישראל היא זניחה ונחותה (פחות מ־80 אלף, בכל הענפים, בערך 1% מהאוכלוסייה) לעומת מדינות עם כמות אוכלוסייה זהה (לפחות פי 12); איגודי הספורט מלאים במתנדבים בהנהלות, אבל חסרים מקצוענים במינהל ספורט. הם הופכים בשנה מיליארדי שקלים לזבל.
ספורטאי אולימפי בישראל מקבל את התמיכה הגדולה ביותר בעולם - מלגת מצוינות של 5,000 שקל בחודש בכל ארבע שנים, ובנוסף לתמיכה הזו יש חסויות של גורמים עסקיים; בעולם מממנות המדינות חלק מזערי מהכנות הספורטאים למשחקים האולימפיים - לדוגמה הג'ודוקא אליס שלזינגר, שמייצגת כיום את בריטניה, מחפשת מימון באמצעות האינטרנט.
בישראל נדירים מועדוני ספורט שאינם משחקי כדור. בעולם המועדונים מפעילים את הספורט. אבל כאן מחפשים את הקצפת, להביא מדליה לציבור. אולי לפני שדואגים לראשות הפירמידה ההישגית, כדאי לבנות בסיס הולם, של 250 אלף ספורטאים, ב־15 השנים הבאות. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מעמד המאמן אינו מעוגן בחוק. כל מעסיק יכול לשלם למאמן כרצונו. בספורט האולימפי (לא כולל משחקי כדור), שכר ממוצע של מאמן נע בין 800 שקל ל־2,000 שקל בחודש, ללא תנאים סוציאליים. אז אין מאמנים, אין איתור כישרונות צעירים, אבל כולם רוצים מדליה.
בישראל זורקים כל שנה כארבעה מיליארד שקל על ספורט, כסף ציבורי. משרדי ממשלה - ספורט, תיירות (סולל מסלולים לרכיבת אופניים), פנים, כלכלה - וכמובן עיריות ורשויות מקומיות. תעשיית ההימורים, טוטו ופיס. על אף ההשקעה, יש בישראל רק שתי בריכות מתאימות לאימונים, ורק אחת לתחרויות (מכון וינגייט), חצי אצטדיון לאתלטיקה (הדר יוסף) כי הדשא במתקן הופקע לטובת מכבי ת"א בכדורגל. אנחנו המדינה היחידה באירופה שמשחקת כדוריד על פרקט ולא על משטח גמיש.
את כל הנתונים האלה לא סיפרו לסטודנטים בכנס. ואני לא רציתי להרוס את החגיגה, כי הכל הרי כל כך טוב, ויש מצגות ונאומים, אז למה להרוס את האירוע? אגב, ראשת המוסד האקדמי נרדמה במהלך הפאנל. היא הייתה היחידה שניצלה נכון את הזמן.
...
אתמול התקיים גמר גביע המדינה לנשים בכדורסל, בין מכבי רמת חן לאשדוד. האירוע התאפשר אחרי שביתה של ליגת הנשים, משום שמשרד הספורט סירב להעביר לה 2.4 מיליון שקל. אחרי שבוע השרה מירי רגב נשברה, והתחייבה להפוך כסף ציבורי יקר לשטרות של משחק מונופול. מה יעשו בכסף הזה כאשר יגיע? ישלמו שכר לשחקניות, כולל שלוש זרות בכל קבוצה. כנראה שבמסגרת ההסכם הבילטרלי עם אמריקע, אנחנו מסייעים לנשים שם להתפרנס כאן, בלי מסים (פטור ממס עד 107 אלף דולר בשנה).
לנו זה לא תורם כלום. מ־25 אלף כדורסלנים בישראל, רק 7% (1,750) הן בנות בכל הגילים, ילדות, נערות ובוגרות, אבל רעש הן עושות כאילו היו הרוב.
הליגה הראשונה לנשים מוציאה שם רע לחלטורה, בקושי רב מאגדת שמונה קבוצות, עם שלוש זרות בכל קבוצה. הליגה לגברים הקימה מינהלת עצמאית לפני 11 שנה, ולא גייסה מאז לירה סורית דפוקה מגורמים מסחריים. היא התעלקה על מפעל הפיס שנתיים, באחד ההסכמים השערורייתיים ביותר במדינה, ששום גורם אכיפה לא רצה לחקור. בימים אלה היא מתעלקת על ערוץ הספורט, וללא 14 מיליון שקל תרומה בשנה אין לה זכות קיום.
הנשים תבעו השוואת זכויות, הקימו מינהלת עצמאית, אבל לא מסוגלות לחבר גרוש ללירה. גם הן נסמכות על צדקה של ערוץ הספורט (שום גוף שידור אחר לא מעוניין לשדר, כמו אצל הגברים) ועל כספי מדינה.
בראש המינהלת עומדת רו"ח איריס שטרק, מהבכירות במקצועה בארץ. הגברת שטרק יודעת להופיע ולהתבטא, אבל בכך זה נגמר. יש בישראל נשים בעמדות מפתח במגזר העסקי: תעשייה, בנקים, הייטק. מינהלת הליגה לנשים לא הצליחה לגייס פרוטה למיזם הספורטיבי־מקצועני הזה. אז אם נשים לא מעוניינות להשקיע במיזם נשי, למשל שרי אריסון מבנק הפועלים, שמספרים לי שהיא תורמת מיליונים מהרווחים לכל מיני פרויקטים רוחניקים, על מה בדיוק הן מתלוננות?
לגברת שטרק קל יותר להבטיח הבטחות מכסף ציבורי. בכל הליגה הזאת יש רק מאמנת אחת, שירה העליון מרמת חן. את שאר הקבוצות מאמנים גברים, גם את הנבחרות הלאומיות.
אז מדוע משקיעים כסף ציבורי בפרויקט הזה? מי יבטיח לציבור שההבטחה של השרה רגב - רק הבטחה, כי הכסף טרם הועבר - לא מתבססת על קשרים קואליציוניים? לא היה יותר עדיף להעביר את הסכום לסל התרופות, אולי אפשר היה להציל נפש בישראל.
ביום שלישי התקיימו משחקי חצי גמר גביע המדינה. שטרק החליטה לכבד בנוכחותה את האירוע והגיעה במחצית המשחק הראשון. הסיבה להגעה התבררה בהפסקה בין המשחקים: היא התראיינה לטלוויזיה.
בראיונות הנשים האלו חזקות כמו גברים, מחליפות אוויר מאחת לשנייה, בלי תוכן מהותי. אגב, שרת הספורט רגב הודיעה שלא תכבד בנוכחותה את גמר הגביע. היא צודקת, כמה חברי או חברות מרכז הליכוד משחקות? כמה חברי מרכז ליכוד יש ביציעים? אז למה להשחית זמן מפלגתי יקר?
...
קלמן ליבסקינד הגדיר אותי "עיתונאי שפל" במאמר בשבוע שעבר, רק כי העזתי למחות על פעילותה של מירי רגב, כשרה וכדיירת באגם הדרעק. איני יודע מדוע הוא חשש לכתוב את שמי, אבל אני מניח שבניגוד לערבים שאותם הוא מתעב, אני מסוגל לענות, כי איני חושש ממדור סילוק החשבונות שלו (לדעתי) עם עיתונאים שסבורים שגם לערבים מותר לחיות טוב.
לא ברור לי מי בדיוק מינה אותו למבקר תקשורת, אבל מומלץ בחום (בכל זאת אני ותיק ממנו בתחום ב־15 שנה לפחות) שילמד לא להוציא דברים מהקשרם, לא לפחד כלל, לא להיות דובר מטעם - ובעיקר לא לעשות הון פוליטי לעצמו על חשבון קולגות בתקשורת.
כי כפי שהבטחתי לו, אני לא ערבי, איני פוחד ממנו, ואני גם יודע לענות, בעיקר לפחדנים שנוהגים להסתתר מאחורי המילים.
...
אני כותב ושומע ברקע את השר יעקב ליצמן. הוא לא אוהב רפורמים. הוא טוען בלהט שבשבילם מקווה הוא כמו ג'קוזי. גם בשבילי, אגב. הוא לא מאיים שאגודת ישראל תפרוש מהגועליציה. אני מבין אותו, כי בכל זאת איך יממנו את הציבור שלהם?
שנתיים שחונות באופוזיציה דלדלו קצת את הקופה, עכשיו נזהרים. למרות כל הסיכומים וההסכמים, רק ב־11% מבתי הספר של המגזר החרדי לומדים לימודי ליבה. שר החינוך, נפתלי בנט, שמתפעל בטוויטר מכל בית ספר ממלכתי שלומדים בו מתמטיקה ברמה של 5 יחידות, ממשיך לממן את הבערות במגזר החרדי, אבל לא מצייץ על זה. בשביל מה זה טוב? שהציבור יידע ואולי יתקומם?
אני מייחל ליום שבו הרפורמים יגרמו להפלת הממשלה. הרי בסך הכל אנחנו יהודים, ואנחנו אוהבים כסף, בעיקר כסף שמגיע מתרומות מאמריקע. זו תעשייה, גיוס הכספים הזה, אלפי אנשים חותכים מזה קופון נאה. אז יאללה, חבר'ה, תתבעו את עלבונכם, כי בעל מאה הוא בעל דעה. החרדים רק עולים לנו, החילונים, כסף. אתם נותנים לנו נדבות כדי לנקות את המצפון שלכם, על כך שאתם לא חיים כאן. אני בעדכם, רק אל תעלו לארץ חס וחלילה, אין לנו מקום בשבילכם.v