היום (שישי) יירדו לי חמש שנים מהחיים. ככה זה בכל שנה ב־1 באפריל. ככה זה כשאני מאמינה לכל דבר שמספרים לי, בולעת כל לקרדה. הייתם מצפים שזה יתקזז עם יכולת מדהימה להתל באחרים, אבל אני ככל הנראה השקרנית הגרועה במזרח התיכון. משהו ברפלקס ההסמקה המוגזם שלי והיעדר היצירתיות בעיוות האמת מונעים ממני לחרטט, כך שוויתרתי על העניין כבר לפני שנים. חבל, לפעמים נחמד להטריף מישהו רק כדי לראות את תחושת ההקלה שלו כשהוא מגלה שהכל בסדר.
כאמא, היכולת הזאת שווה זהב. מדובר בעיקרון הכרחי ליצירת יכולת ההרתעה של הורה מול הילד שלו. כל אחד שחווה התקף זעם של בן שנתיים וחצי בערך במקום ציבורי יודע על מה אני מדברת ועל הכלי היעיל ביותר - העמדת הפנים שאנחנו נוטשים אותו שם, על הרצפה. היום שבו הטריק הזול הזה מפסיק לעבוד הוא ציון דרך במערכת היחסים שלנו עם הילדים.
אנחנו בכלל אמורים לשמוח על כך שהם בטוחים בהישארות שלנו לצדם, ״התקשרות בטוחה״ קוראים לזה בעגה הפסיכולוגית. ״בטוחה״ עאלק - זה היה נשק יום הדין ועכשיו נשארנו בלי מנוף בכלל מול הג׳יהאדיסטים האלה שמנקים את רצפת הקניון בהשתטחות הזאת ונאחזים בעמוד הראשון שהם מוצאים כדי לא לצאת בלי הכבאית ה־36 שהם ״פשוט חייבים״! ״קאט דה בולשיט״, הם אומרים לנו בדרכם המיוחדת ומראים לנו טנטרום מהו.
אחר כך הם מנסים את זה גם בעצמם. ״אז את לא תהיי אמא שלי ואני אלך לבית אחר״, הפך להיות האיום הגדול ביותר בימים האחרונים בבית. הוא השתמש גם ב״אם תמשיכי ככה, אני אשחק עם האוכל״. אין מה להגיד, כשהילד מאיים הוא לא ממצמץ, אבל מה שמושון שלנו לא יודע הוא שאמא שלו אלופת אסיה ב״צ׳יקן״. כשהוא מגלה שאני מסרבת לקחת ללב, הוא מיד חוזר בו ומקבל את קשר הדם שלנו בחזרה. ההבדל בינינו לבינם הוא שהם מבטלים את הכישלון שלהם במימוש האיום כאילו הם מעולם לא אמרו דבר בעוד אנחנו נאכל הרבה קש על חשיפת הבלוף שלנו.
האמת היא שאמת היא לגמרי אובר־רייטד. ״כל האמת בפרצוף״. עוד אחד שהלך עם האמת שלו ובאמת הוביל להקמת צבא על שמו. היום כל אחד ״הולך עם האמת שלו״. אלוהים יודע למה הכוונה כשמדובר במתמודדים בתוכניות ריאליטי שמתעקשים על אמירת הקלישאה הזאת. עם איזו ״אמת״ אתה בדיוק הולך? זו שגרמה לך לבחור בבגד הים הכחול ולא האדום? זו שהובילה אותך לברית דמיונית לחלוטין עם משתתף אחד על פני אחר כחלק
מ מ ש ח ק טלוויזיה?
מעריצי האמת הם ילדותיים או סוציופתים. כולנו כל כך מחפשים את האמת, אבל אף אחד מאיתנו לא מעז להגיד לחברה הטובה ההיא שהיא יוצאת עם חלאה. אף אחד לא מספר למארח הסדר שהקניידלך שלו יצאו אבני אינתיפאדה. אף אחד לא יוצא באופן מופגן מקבוצת הוואטסאפ של הגן למרות החפירות האינסופיות, אנחנו מסתפקים בלחיצה על כפתור ה״השתק״. למה? כי טוב לשקר במידה. אנחנו נולדנו עם היכולת הזאת כדי שנוכל להמשיך לקיים מערכות יחסים עם אנשים שאנחנו אוהבים ולהיות חלק מחברה בריאה ומתפקדת. בואו נודה באמת, גם אנחנו לא מתים על הרעיון שיגידו לנו את כל האמת בפרצוף, במיוחד כשזה נוגע למשקל.
אנחנו הרי יודעים את האמת. לא פעם ולא פעמיים ידענו שמי שעומד מולנו מורח אותנו יפה יפה וקנינו את זה בשתי ידיים, כי האמת הייתה קשה ומיותרת. כולנו אמרנו בשלב זה או אחר בחיינו שאנחנו מעדיפים את האמת המרה על פני השקר המייפה, אבל רוב הזמן זה פשוט לא נכון. רובנו חיים בשקר בתחומים מסוימים בחיינו וזה מחזיק אותנו נהדר, במיוחד בתקופות קשות.
וישנם גם המגזימים. אלה שמגיעים להארכת מעצר עם הכיפה הלבנה הגדולה, לדוגמה. מילא לנסות לעבוד על השופט, אבל להסתבך עם אלוהים? בוחן כליות ולב לא ישים לב שמדובר ברוצח כי הכיפה היא בכלל מעופרת יצוקה וחוסמת תדרים של רוע ממבט על? כולם צדיקים בעיני עצמם ואלה שמשתמשים באקססוריז רק מבליטים את השקר. מעניין מתי הייתה הפעם האחרונה שזה עבד, שמישהו הגיע לשופט וזה ראה את הכיפה ואמר לעצמו - ״הו, זה איש ירא שמיים!״?
קשה לעבוד עלינו היום. אנחנו לא פראיירים אנחנו. היום אנחנו יכולים להשוות מחירים, ללמוד באותם האתרים איך אפשר לעבוד על החבר׳ה, אנחנו יכולים לבדוק בגוגל אם מוכרים לנו שטויות ושמעתי שגם פוליגרף הפך להיות הדבר הלוהט במוסדות ממשלתיים ובצבא. 1 באפריל נהיה אתגר משנה לשנה, והמתיחות חייבות לעלות מדרגה ולהיות מתוחכמות יותר. למרות הציניות אני עדיין נופלת, פעם אחרי פעם, כשמספרים לי סיפור בפנים רציניים. זה בלתי נסבל הסיפור הזה. מכבה את הטלפון עד שהיום הזה ייגמר והולכת לצפות מהצד איך מותחים אחרים.