בימים אלה ניתן לשמוע אנחת רווחה גדולה ברחוב בלפור ובקריית הממשלה בירושלים. פתאום יש תקווה בימין הישראלי שהעולם מתעשת ומתחבר שוב לערכים שלנו. ראה דונלד טראמפ: הוא מביע תיעוב למוסלמים, היספנים ושחורים וסולד משוויון לנשים, הוא יקים חומה גבוהה בגבול מקסיקו, ויילחם קרקעית בדאע"ש. לא עוד ברק אובמה: ליברלי, אפרו־אמריקאי, שוחר שוויון זכויות וחופש ביטוי מלאים, הדוגל בפתרון סכסוכים בדרכי שלום, בסחר גלובלי חופשי, בדיפלומטיה קולקטיבית ובסיוע לעולם המתפתח.
 
טראמפ אכן מגלם לא רק שינוי שחל בחברה האמריקאית, אלא במערכת הבינלאומית כולה. המערב מגלה כיום את חסרונות הגלובליזציה למדינת הלאום. סין מרוויחה על חשבון ארצות הברית מעולם כלכלי ללא גבולות, ומהגרים נכנסים ללא הפרעה כמעט לאמריקה ולאירופה. במערב יש כיום נטייה גוברת ללאומנות ושנאת זרים. במידה מסוימת, הקולוניאליזם של המאות הקודמות מוחלף בשנאה למהגרים מהעולם השלישי: מוסלמים, אפריקאים, לטינים ואסייתים. הטרור בפריז ובבריסל החריף גישות אלה. על הגל הזה רוכבות מפלגות הימין הקיצוני באירופה, הרפובליקנים בארצות הברית ובראשם טראמפ, והוא מושך אוכלוסיות רבות, שהליברליזם השוויוני מוחק הגבולות היה להם זר. הנשיא השחור הראשון בארצות הברית היה סמל לרבים מגזעני העולם.
 

נאיביות מערבית

על כן אנחת הרווחה בירושלים, משל העולם מתחיל להידמות לנו. שמרנות דתית, שנאת מוסלמים ושחורים, מלחמות סרק בטרור והקמת חומות בגבולות – העולם גם מבין "סוף־סוף", כך לפי שופרי התעמולה בירושלים, מה זה טרור. אחרי הפיגועים בבריסל היה קשה לנתניהו, כץ, לוין ושות' להסתיר את שביעות רצונם היהירה: "טרור בבריסל ופריז הוא כמו טרור בתל אביב; תבואו אלינו ללמוד איך להילחם בו". זה שאין מדינה שמקבלת את המשוואה בין הטרור הדאע"שי וההתקוממות האלימה של בודדים פלסטינים לא מרשים את הממשלה. זה שהעולם כולו, כולל ארצות הברית, רואה קשר בין הכיבוש הישראלי בשטחים לאלימות הפלסטינית נתפס כנאיביות מערבית בניצוחו של הנשיא אובמה. העובדה שאנחנו לא מצליחים להתגבר על הטרור של הפת"ח (בעבר), החמאס, החיזבאללה והעממי לא נרשמת אצל קברניטי הימין.
 

אנחת הרווחה הזחוחה של נתניהו נובעת בעיקר מההערכה שלאור התמורות החלות במערכת הבינלאומית, יפחת הלחץ על ישראל להגיע לפתרון שתי מדינות. בכך נתניהו ושותפיו טועים. כל מדינות המערב מפרידות בין נושא המאבק בטרור הבינלאומי ובין היחס לכיבוש השטחים. כולם ללא יוצא מן הכלל, כולל דונלד טראמפ, דוגלים בפתרון שתי מדינות על בסיס הקונצנזוס הבינלאומי. זה שבעולם נשמעים יותר קולות הדומים יותר לקול ישראל לא אומר שהוא בעדנו, ונתניהו יכול להתנחם בכך שהעולם עדיין "כולו נגדנו".
 
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה – מנהיגים צעירים"