ביום שני השבוע סיימו בלשי ימ"ר מרכז לתעד באמצעים מתוחכמים כ־200 עסקאות נשק שביצעו 27 חשודים מערי המשולש. מרבית העצורים עבריינים זוטרים המוכרים למשטרה אבל חלקם נורמטיבים לכאורה, אחד מהם מאבטח בעיריית טייבה, אחר בן להורים משפטנים. באותו היום נעצרה אישה בת 30 מהיישוב ג'דיידה שבגליל המערבי, בחשד להשלכת רימון על בית של קבלן מחדרה המצוי במחלוקת עסקית עם בעלה. לא חלפו יומיים, ולמרכז הרפואי בכפר קאסם פונו שני פצועים מיישוב סמוך, ש"התעסקו" עם אישה נשואה בכפרם ונורו ברגליהם.
זו תמצית השגרה העצובה של השיטור במגזר הערבי ברוב חלקי הארץ (לא שבמגזר היהודי העניינים הרבה יותר רגועים). עשרות אירועי אמל"ח חמורים כל שבוע בנסיבות פליליות מובהקות אבל גם חברתיות תרבותיות, שבקושי מדווחים בתקשורת; על כך אפשר להוסיף את התמודדות מחוז דרום עם הכאוס האלים והבלתי מובן ביישובי הפזורה הבדואית; וכמובן את משפחות הפשע המצמיחות "חיילים" כמו פופקורן, ועל רקע קריסת הארגונים היהודיים משתלטות על מיזמי פשיעה ישראליים גם בזירה הבינלאומית - בולגריה ומרוקו בעיקר.
האם הדברת מגיפת הפשיעה היא האתגר של ניצב ג'מאל חכרוש שנכנס השבוע לתפקידו ההיסטורי כראש "המינהלת לפיתוח, שיפור והנגשת שירותי המשטרה למגזר הערבי"?
כבר מניתוח השם הארוך ניתן ללמוד כי מדובר בנקודת מוצא מעט אחרת מאשר מאבק בפשיעה, נחוש ככל שהוא המתבצע בימים האלה. לפיכך, הדברת הפשיעה היא המטרה, אבל האתגר האמיתי של חכרוש יהיה בהצלחתו לגייס מאות שוטרים ערבים לשירות מבצעי ביישובים הרלוונטיים. האם ערביי ישראל יתגייסו בהמוניהם למשטרת ישראל של המפכ"ל רוני אלשיך והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן?
"זמן רב אנחנו מצפים לרגע הזה", אמר אלשיך בטקס המינוי המרגש וחשף כי התנה את מינויו למפכ"ל בהקמת המינהלת, ובעיקר את תקצובה - שני מיליארד שקל - אשר אושרו על ידי השר ארדן, שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו. "את המינוי של חכרוש שמרתי להנעת המהפכה, כי אכיפה אפשר לעשות בכפייה, אבל אנחנו בחרנו לעשות אותה בשיתוף הקהילה".
השר ארדן נשמע נרגש לא פחות ממנו. "זהו יום מהפכני המבוסס על המורשת של ועדת אור, שידוד מערכות בין המגזר הערבי לבין המשטרה, שנתפסת כגורם עוין. הגאות בפשיעה היא באחריותנו, לא נהגנו איתם בשוויון הראוי... אנחנו רוצים לראות את החברה הערבית מתפתחת, צומחת ופורחת", אמר בהשראה ועבר לצטט אפילו את ז'בוטינסקי, בלי לחשב את הנזק במרכז הליכוד.
משטרה בהשראת השב"כ
הח"כים הערביים אשר דורשים מהמשטרה לנקות את המגזר מפשיעה ומנשק, לא עודדו עד כה את החברה הערבית לתרום למאמץ המשטרתי. גם מוליכי דעה אחרים במגזר מביעים הסתייגות אוטומטית מעוד מהלך ממסדי שנועד "ליישר את הערבים", אבל בין השורות ניתן להבחין בסקרנות, וגם בקולות אחרים. למשל נציגי הרשויות המקומיות הערביות בשלטון המקומי שטרחו להגיע לטקס במחוז תל אביב, ואף הקפידו לציין על הבמה את הכבוד שנפל בחלקם עם המינוי של חכרוש והקמת המינהלת.
בינתיים, מנהל מרכז מוסאוה לזכויות האזרחים הערבים בישראל, ג'עפר פרח, בוחר לספר כי מאז אירועי שנת 2000 מכתיב השב"כ לממשלה ולמשטרה מדיניות ברורה של תמיכה דו־פרצופית במגזר. "ראשי השב"כ אומרים למקבלי ההחלטות, 'אם אתם לא מסוגלים לתת לערבים משאבים לחינוך ורווחה, אז לפחות חבקו אותם, דברו איתם. אל תנתקו מגע, כי לניתוק תהיה משמעות הרסנית'. אנחנו קוראים לזה תרפיה בדיבור".
פרח, שהיה עיתונאי חיפאי לוחמני עד שהצטרף בעצמו לפעילות מחאה ציבורית, ובהמשך התמנה למנהל מוסאוה, טוען כי "המטרה של המשטרה בהשראת השב"כ הייתה מאז ומעולם לגייס משתפי פעולה מהעולם התחתון - מידע תמורת סלחנות בענישה. כך, העבריין הערבי נשאר מחוץ לכלא וממשיך לחולל פשיעה בזמן שבמשטרה מגלגלים עיניים".
ואיך האג'נדה האזרחית הערבית הזאת מתייחסת למהלך גיוס השוטרים הערבים שיוזם סגן ראש השב"כ היוצא, המפכ"ל אלשיך? לפי פרח, "יש פוטנציאל לגיוס ערבים למשטרה, אבל הם לא יהיו הטובים בחברה הערבית אלא רק אלה שיתגייסו מחוסר ברירה. חכרוש אומנם מסתובב בהרגשה שהוא הבוס, אבל שוטרים ערבים אינם חשים שווים במשטרה. השוטרים בתחנה אולי מכבדים אותם, אבל בממשק עם חיילים ובאירועי 'מוות לערבים' הם נתקלים באותה גזענות מכוערת ומוכרת".
מודרניזציה פלוס
בניתוחי עומק של המשטרה חוזרים שוב ושוב לתובנות אנתרופולוגיות על ציר המודרניזציה בחברה המסורתית, מה שיוצר פערי השכלה והתנהגות גדולים מדי, ומוביל לאירועי אלימות על בסיס נורמטיבי לכאורה - מאלימות מובנית של בכירים בארגוני פשיעה שחזרו בתשובה לכאורה, ועד ירי ברגליו של גולש פייסבוק שהעז לצייץ כי השכן שלו הומו.
תפיסת העבודה במשטרה היא שהחזקת אמצעי לחימה מהווה ביטוי לאופי האלים של החברה הערבית, אבל גם סמל סטטוס לנורמטיבים אשר יורים באוויר בזמן ה"תחליק" (תספורת וגילוח פומביים של חתן ביום נישואיו) או כאשר מוציאים את מגשי האוכל בחתונה.
במשטרה לא מתעלמים גם מסוגיות חברתיות המובילות לפשיעה, באחריות מדינת ישראל. החיכוך המנוכר עם חברה יהודית שולטת ומתנשאת. חיכוך פנימי עקב צפיפות האוכלוסין שמוביל ליותר מדי אירועי כבוד המשפחה - לא רק בענייני נשים אלא גם מסיבות של תחרות על מעמד, ירושה ופרנסה.
לשם כך מפעילה המשטרה בשנים האחרונות מערכים לפעילות קהילתית משותפת. שוטרים נדרשים ללמוד ערבית - שפה ומנהגים. בכירי המשטרה מקיימים פורומים עם ראשי רשויות ואימאמים במסגדים, ומעבירים הרצאות לתלמידים. נערים בסיכון משותפים בפרויקט מיל"ה לאימוץ דפוסי התנהגות נורמטיביים, ורוב ערי המגזר הוכנסו לפרויקט עיר ללא אלימות - רשת מסועפת של מצלמות אבטחה המחוברות למשרדי הרשות המקומית והמשטרה.
במשטרה מדווחים גם על שינוי מסוים בדפוסי שיתוף הפעולה של אזרחים. אם בעבר שוטרים הגיעו לזירת רצח לאחר שעות ארוכות, אחרי שהזירה נשטפה ואפילו הגופות נעלמו, היום ניכר דיווח מהיר יותר המאפשר ללקט ראיות ולפענח פשעים. ועדיין, גם במשטרה מודים כי הם מחויבים בחבילת אבטחה יקרה לכל משפחה המדווחת על פשע, מה שאולי מלמד משהו על נאמנות כחולי המדים, אבל מנכרת מאוד את המשפחה מסביבתה.
מה מלמד מצב הדברים על האתגר של חכרוש להקמת תחנות משטרה וגיוס שוטרים ערבים? קשה להעריך, לצד גידול זעיר במספר המתגייסים, עשרות בודדות בשנה, מרביתם מסרבים לשרת בעיר מגוריהם - משמע שהדרך להקמת "ימ"ר חכרוש" עדיין ארוכה.
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL