אבל יכולתו של דגן לא עמדה לו במועדון השחמט באזרבייג'ן. במהלך הביקור הוצע לו לערוך משחק סימולטני נגד כמה נערים. דגן נענה לאתגר, ולבושתו הובס בידי כולם. מארחיו היו מעט נבוכים: מצד אחד, כמיטב המסורת הסובייטית, באזרבייג'ן מטפחים כישרונות שחמט צעירים. מצד שני, לא היה נעים להם להעליב אורח, ועוד אחד מישראל.
לכאורה, מדובר בזוג שלא נועד זה לזה. לא זו בלבד שאזרבייג'ן היא מדינה מוסלמית, אלא אף מרבית עשרה מיליון תושביה הם שיעים. אף על פי שמתקיימות בה בחירות, היא אינה דמוקרטית. מאז שקיבלה את עצמאותה, לפני יותר מרבע מאה, היא נשלטת בידי משפחת אלייב - בתחילה שלט האב, שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה בתקופה הסובייטית, ומאז 2003 שולט בנו. משפחת אלייב ומקורביה נחשבים לבעלי רכוש אדיר שעליו השתלטו תוך כדי ביצוע מעשי שחיתות, והם אינם מהססים לרדוף עיתונאים ולסגור כלי תקשורת שאינם לרוחם.
מצד שני, בדומה לדמוקרטיות מערביות אחרות ישראל אינה מקפידה לבדוק בציציותיו של משטר כל עוד היא חולקת עמו אינטרסים משותפים. מבט חטוף במפה יכול להסביר זאת: אזרבייג'ן, השוכנת לחופי הים הכספי, גובלת באיראן (בנוסף לארמניה, גיאורגיה ורוסיה), וזו כבר סיבה טובה לעניין שישראל מוצאת בה. ויש עוד: אזרבייג'ן היא מפיקה גדולה של נפט, ותקציב הביטחון שלה גדל מדי שנה.
במסמכי וויקיליקס צוטט הנשיא אלייב במברק שנשלח משגרירות ארה"ב בבאקו כאומר: "היחסים הדו־צדדיים בין אזרבייג'ן (לישראל) הם כמו קרחון. תשע עשיריות הן מתחת לפני השטח".
אחד משגרירי ישראל בבאקו היה יותר גלוי לב. ב־2007 נפגש השגריר ארתור לנק עם עמיתתו, השגרירה האמריקאית אן דרס. הוא תדרך אותה על פגישת שרת החוץ דאז ציפי לבני עם הנשיא אלייב, שהתקיימה במהלך ועידת הפורום הכלכלי בדאבוס שבשווייץ. לנק סיפר כי בין שתי המדינות יש הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני, וכי יועצו של הנשיא, שהגיע לישראל באותה עת לצורך טיפול רפואי, ניצל את הביקור גם לשיחות ביטחוניות עם סגן שר הביטחון אפרים סנה ועם נציגי המוסד.
ב־2009 חשפו שירותי הביטחון של אזרבייג'ן קשר של המודיעין האיראני וחיזבאללה לבצע פיגועי טרור נגד שגרירות ישראל ומוסדות יהודיים בבאקו. זה היה חלק ממאמץ איראני־חיזבאללה חובק עולם לפגוע במטרות ישראליות ויהודיות, כנקמה על חיסולו שנה קודם לכן (ב־2008) של "שר ההגנה" של חיזבאללה, עימאד מורנייה. לפי פרסומים זרים, ההתנקשות במורנייה בדמשק בפברואר 2008 הייתה פעולה של המוסד, בשיתוף ה־CIA האמריקאי.
התוכנית לבצע פיגועים בבאקו סוכלה, על פי הפרסומים, בזכות מידע שהעביר המוסד לביון האזרי, ואילו החקירות של החשודים שנעצרו (אחרים חצו את הגבול ונמלטו לאיראן) נעשו בשיתוף בין שירותי הביטחון של שתי המדינות.
בנוסף, לפי "אינטליג'נס און ליין" למספנות ישראל בחיפה יש יתרון על פני מספנות מצרפת לבניית 12 ספינות למשמר החופים של אזרבייג'ן. היקף העסקה נאמד ברבע מיליארד דולר.
ה"הארופ" הוא דגם אחד מסדרה של דגמים מסוגים וגדלים שונים המוגדרים "משוטטים". לכאורה אלה הם מטוסים קטנים ללא טייס, אך בפועל מדובר במעין טילים. משום כך הם גם מיוצרים בחטיבת הטילים של התעשייה האווירית ולא בחטיבת המל"טים שלה. כלים אלה יכולים להיות מצוידים במצלמות ולהישלח למשימות צילום, ומפעיליו, השולטים בו באמצעות מערכות מוצפנות, יכולים להחזירם לקרקע בנחיתה רכה בלי שייגרם להם נזק. הם יכולים להפוך לכלי טיס "מתאבדים", מכיוון שאפשר לציידם בחומרי נפץ, במשקל שנע בין 3 ל־20 ק"ג, והמפעיל יכול בעזרת חיישניו להתביית על המטרה ולנווטו כך שיתפוצץ עליה, כפי שקרה בנגורנו קרבאך.
ימים אחדים לאחר הדיווח על ממצאי הקרבות בין אזרבייג'ן לארמניה, סיירו כתבים צבאיים בתעשייה האווירית. דוברת התעשייה האווירית לא ענתה על שאלת "מעריב־סופהשבוע": האם הדיווח ב"וושינגטון פוסט" היה פעולה יזומה של החברה. היא גם לא התייחסה לשאלה אם פרסום כזה מסייע ליחסי ציבור ולשיווק של התעשייה האווירית.
אך עובדה היא שבמהלך הסיור התברר כי צה"ל מתעניין גם הוא ברכישת רחפנים מתאבדים, בעיקר בכלי קטן הקרוי "רתם" - ראשי תיבות של רחפן, תוקף, מתאבד, שמצויד בשני רימונים ושחייל יכול לשאת אותו על גבו.
2 השבוע סייר הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט באיטליה, ונפגש בין השאר עם עמיתו, גנרל קלאודיו גרציאני. כחלק מהקשרים הצבאיים בין המדינות ובתמורה לרכישת מטוסי אימון איטלקיים עבור חיל האוויר הישראלי, מוכרת התעשייה האווירית לאיטליה לוויין ושני מטוסי הרתעה.
אפרופו לוויינים, בעתיד תשגר ישראל שניים נוספים: אחד צבאי למטרות ריגול - אופק 11, שישוגר מאתר השיגורים בפלמחים בעזרת משגר הטילים "דקל"; ושני לווייניים אזרחיים מסוג "עמוס 6", שישוגרו מכף קנדי בארה"ב.
מנכ"ל התעשייה האווירית, יוסי וייס, התלונן השבוע באוזני עיתונאים כי בישראל "יש משבר מתמשך בתוכנית החלל", משום ש"אין מקצים מספיק כסף", וזאת דווקא בעת שאיראן משפרת כל העת את יכולותיה ומשדרגת את תוכנית החלל שלה. לדברי וייס, התעשייה האווירית אינה יכולה עוד לשאת במרבית העלויות של תוכנית החלל האזרחית, ואם לא יחול שינוי בגישת משרד הביטחון והאוצר, "עמוס 6" יהיה לוויין התקשורת האחרון של ישראל.
3 בינתיים ממשיכה ממשלת ישראל בהכנות למכרז לאספקת מטוס לראש הממשלה. המחיר הצפוי ינוע בין 50 ל־70 מיליון דולר. מחירו של המטוס עצמו כ־15 מיליון דולר, ושאר העלות הוא עבור מערכות האוויוניקה שלו, ציוד התקשורת המיוחד והמוצפן ואבזורו. למכרז ניגשו שתי חברות - התעשייה האווירית ואלביט.
התרעות פיקוד העורף