קוריאה הצפונית זה מקום שכשאתה נכנס אליו אתה מיד מבין שזה מסוג המקומות שהולכים לטלטל אותך, לנער אותך, ולהשאיר אותך פעור פה. קוריאה הצפונית זה מקום שלאחר שיצאת ממנו קשה לך להאמין שבאמת ביקרת בו. רק כשקורה משהו במדינה וזה מגיע לכותרות, אתה פתאום נזכר בעוד משהו שהתרחש כשביקרת שם, במקום המשונה בעולם.
המלון שורץ אנשי צבא ופקידי ממשל בחליפות מחויטות ובפרצופים מתוחים, מה שגורם לתייר המערבי במקום (בכל רגע נתון אין יותר מעשרה מערביים בכל המדינה) להיות מאוד בולט בשטח. החוויה של השהות במלון היא כמו הגעה לארוחה משפחתית ראשונה אצל בת הזוג. אתה מרגיש שכולם מסתכלים עליך ובוחנים כל צעד שלך.
מאוחר יותר, כשנסעתי ברחבי המדינה וראיתי מחלון ההסעה ילדים קטנים (בגיל בית הספר היסודי) עובדים יחפים ובידיים חשופות בשדה אורז, כשמעליהם דיוקניהם של קים איל סונג, קים ג'ונג איל וקים ג'ונג און, ולידם בשדות נוסעת מכונית עם מערכת רמקולים שמשמיעה להם סיסמאות קומוניסטיות על החשיבות של הנתינה למדינה, הבנתי שבאמת לא כולנו אנושיים. יש כאלה ששללו מהם את הזכות הזאת.
התרעות פיקוד העורף