ביום שני קיבלנו תזכורת כואבת מימי אוסלו, בדמות אוטובוסים מתפוצצים ועולים בלהבות בירושלים. היה זה יום לאחר פרסומים שלפיהם ישראל מנהלת משא ומתן מתקדם להוצאת כוחות צה"ל ממרכזי הערים ביו"ש, בהובלת מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי. על רקע תמונות הפצועים מבתי החולים הדהדו גם ידיעות מתוך מערכת הביטחון, שהאשימו את המתאם, מרדכי, שהוא מציג תמונה מעוותת לשרי הממשלה, משבח את מנגנוני הרשות הפלסטינית ללא בסיס ומצניע הישגים של צה"ל, ובד בבד מוכר לשרים שאין כל משמעות מדינית למהלך שהוא מקדם, דווקא כשהפלסטינים מייחסים לו חשיבות מדינית דרמטית.
 

קשה להבין מדוע היה צריך את הפיגוע בירושלים כדי להזכיר שוב את האיוולת והעיוורון שביוזמה להוצאת צה"ל ממרכזי הערים ביו"ש. לקח אוסלו כל כך ברור, כל כך חי, שרק מי שמנותק מהמציאות בנוסח שמעון פרס עדיין יכול לקדם מהלך שכזה. ושמעון פרס, ככל הידוע, לא מכהן היום בתפקיד בכיר בצה"ל.

נזכיר נשכחות - ישראל ויתרה על נוכחות ביטחונית בערי יו"ש מאז כניסת הרשות הפלסטינית ליריחו ולעזה במאי 1994, וליתר ערי יו"ש בדצמבר 1995. רק אחרי שני גלים של טרור, דם ושכול שנמשכו שנים ארוכות, החל ממבצע חומת מגן שנערך ממרץ 2002, חזרה ישראל לשלוט ביטחונית בכל שטחי יו"ש. רק אז הצלחנו לשים קץ למרבית האוטובוסים המתפוצצים ולפיגועי ההתאבדות עתירי המטענים, שמהם ספגנו את מרבית הנפגעים.
 



ואם האלוף מרדכי ושותפיו שכחו, נזכיר שבכל שנת 1993, השנה שבחציה השני נחתם הסכם אוסלו, היה פיגוע התאבדות אחד ובו הרוג אחד. שנה לאחר מכן, השנה שבה נכנסה הרשות לעזה ויריחו, כבר היו 38 הרוגים בפיגועי התאבדות. בשנת 1996, השנה שלאחר כניסת אש"ף לערי יו"ש, כבר היו 59 הרוגים והתפוצצו אוטובוסים בירושלים ובתל אביב. בשנת 2001, לאחר שערפאת פתח ב"אינתיפאדה השנייה", היו 84 הרוגים, ושנה אחר כך 225 הרוגים. המספרים צנחו פלאים בשנים שלאחר מכן כי חזרנו לשלוט בשטח, כי מנענו ואנחנו עדיין מונעים את היכולת להתארגן ולהוציא פיגועים מורכבים, עתירי חומר נפץ.
 

הקשר הישיר בין השליטה המוחלטת שלנו ביו"ש לבין הורדת הפיגועים למינימום אינו נתון לוויכוח. הזיקה הישירה בין הסמכויות שמוענקות לרשות הפלסטינית לבין לבלוב הטרור גם היא עובדה אמפירית. ההסתה הנמשכת במלוא עוזה בחינוך, בתקשורת ובצמרת הרשות, הדלתות המסתובבות, הלגיטימציה לטרור, גם אלו נתוני יסוד. עד כדי כך שלא ניתן לקלוט כיצד מישהו מלובשי המדים הבכירים שוב מנסה למכור לנו את הסחורה המורעלת של אז – הוויתור על שליטה ביטחונית מוחלטת בכל ערי יו"ש לטובת אבו מאזן וחבורתו.
 

מה שלא מובן עוד יותר הוא איפה שרי הממשלה. היכן עומדים נתניהו ויעלון כבר ממש לא ברור, אבל מה עם בנט ושקד, לוין, אלקין, חוטובלי ורבים אחרים? האם הם באמת מסכימים למעשה טירוף נוסף נוסח אוסלו? ואם לא – מדוע הם שותקים, מדוע הם לא מבהירים לראש הממשלה שזה לא יעבור, לפחות לא במשמרת שלהם? ומדוע הם לא תובעים מחובבי אוסלו שנותרו בצמרת צה"ל להחליף את הדיסקט או לפרוש מיד למילואים?