קורבן הפסח הוא זכר לזבח השה שעליו הצטוו אבותינו ערב יציאת מצרים. ובדמו סימנו את בתיהם כדי שאלוהים יפסח על בתי היהודים בצאתו להכות בבכורי מצרים. ומאז היה פסח מצרים לפסח לדורות. ובאמצעותו זכר העם את צאתו משיעבוד לחירות. חובת קורבן פסח חלה על כל יהודי, אבל משעה שבית המקדש נחרב - בטלו הקורבנות ועמם גם קורבן הפסח. לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית, יותר ויותר סבורים שיש חובה לחדש את מנהג קורבן פסח, גם אם בית המקדש טרם נבנה.
בליל הסדר אנו אומרים “השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין”: השנה עודנו עבדים, בשנה הבאה נהיה בני חורין. מי שחשב בליל הסדר שהפסוק הזה מופרך ואינו משקף נכונה את המציאות, ואנו בני חורין כבר היום - ראוי לו לשוב ולחשוב. מדינה הכובלת באזיקים יהודי שמבקש להתפלל ולקיים מצווה מפורשת היא מדינה משועבדת לפחדיה, האמיתיים או המדומים. הלוואי שעד השנה הבאה נזכה להיות בני חורין באמת.