שבוע המצות קשה במיוחד. במדרג מבחני האמונה, מלבד הצלפות השיעים בחג העשוראא, הדרישות בפסח הן אולי החמורות ביותר שניתן להטיל על בן אנוש. כיצד יכול אדם מן השורה להימנע מאכילת לאפה ופלאפל במשך שבעה ימים?

בדיחה שנפוצה בימים אלה ברשתות החברתיות מכניסה את מנוסתם של בני ישראל ממצרים לפרופורציה: העובדה שמיהרו ולא יכלו לחכות לתפיחת החמץ מכבידה, ובכל זאת מדובר בגרסה מקלה של הגורל.

למזלנו, הספיקו אבותינו להתלבש לפני שחמקו מפרעה, אחרת היינו נדרשים לעבור חג שלם עירומים. על הבגדים, אם כן, נודה לבורא עולם. ייתכן שהתורה ורבנינו הגדולים לא הקדישו תשומת לב מספקת לכך שבמהלך החג ניתכות עלינו מכות נוספות, קשות מאלה שהמצרים נדרשו להתמודד עמן, והגיע הזמן לחשוף אותן ולדרוש דין וחשבון מההוא שלמעלה.

מכת הבטן הנפוחה: המצות שאנו כוססים לצד ארוחות חג משפחתיות חוזרות ונשנות מוסיפות נפח ועגלגלות לפנינו וגופנו בכלל ובטננו בפרט, מה שמחייב שאחר כך ננוע כבלון למשך שבועות ארוכים.

מכת עוגיות הקוקוס: מצאו בבקשה את הקונדיטור שהנפיק לעולם את התרבית שאוטמת את קנה הנשימה ומקשה על מעבר אוויר סדיר לטובת פקק של סוכר קוקוס ודבק מגע. מצאוהו והשליכוהו ליאור.

מכת הארנק הנמק ומתכווץ: לא נרשם כל שינוי במדדי האינפלציה ולא דווח על כל מהלך כלכלי של כחלון, ואף על פי כן בפסח חסכונותינו מאבדים מערכם בקצב מסחרר והוננו נעלם כבמעשה קסם. את האשם יש להטיל על החובה המתמשכת לבדר ילדים צמאי ג'ובות ומומחי ג'ימבורי ולבלות עם בני ובנות זוג למען הפגת השעמום, מניעת הגירושין ועצירת ניקור העיניים ההדדי.

מכת הטלוויזיה המשעממת והמגישים המחליפים בחדשות: שידורי חול המועד מעוררים געגוע עז ל"חמסה וחמיסה" ו"מטלוק". המחסור בתוכן ראוי רב. ברגעי מצוקה אפילו צפיתי בשקיקה בשידור של "ארבעים שנה לישוב עין בטיחה" ונהניתי.

חמור מזה. אני ייצרתי שידור מהסוג המדובר כשהגשתי את "ספיישל יציאת מצרים", שזכה לרייטינג נאה של שלושה אחוזים ולשבחים מסבתי ("לבשת בגד לבן. זה יפה").

אם חיפשתם מזור במשדרי החדשות, בוודאי גיליתם שגם מהם לא באה הישועה. באופן מדהים, בשבוע החולף כיכבו במבזקים ובכתבות פרצופים שמעולם לא הכרנו, כאלו שהפכו, לרגע קט, למגישי אקטואליה בכירים. כך, כל תחקירן בינוני מתגלה כוולטר קרונקייט ועורכת בדימוס צומחת לממדי אילנה דיין.

מכת הגועל נפש בקמפינג ובכבישים: העומס והצפיפות בכבישים הופכים כל יציאה מהבית למאבק. מאבק על פיסה שקטה בכנרת - ללא קריוקי ואדי כבשים נצלים. המאבק הוא לצלוח את הפקקים בפחות מחמישה ימים. מאבק נוסף הוא להשיג פיסת חביתה בבופה של הבוקר במלון, מבלי להיות קורבן ללינץ' ומאבק לשלם על סנדוויץ' מלחם כשר לפסח, שטעמו כספוג אמבטיה ישן, פחות מ-75 שקלים במזומן.

סבלנו. נאנקנו. עול המצרים קשה. זעקנו לשם יתברך והוא שמע את קריאתנו ולמען הקלת הסבל שלח לנו בתחילת חול המועד פרק חדש של "משחקי הכס".

דחסתי מצה לבטן והודיתי לו, כי טוב הוא וג'ון סנואו חזר למסך.

מצות, פקקים ושעמום על המסך: למה ג'ון סנואו הוא האלוהים האמיתי בחג

השבוע הקשה שעובר על חיים אתגר גורם לו לחשוב שמכות מצרים זה צחוק לעומת מה שנדרש מאזרחי ישראל בחג הפסח. מכת הגועל נפש בקמפינג ובכבישים לא עוזרת