משנת 2006 עד שנת 2011 הגשתי לסירוגין את תכנית הבוקר בערוץ עשר. היו לי שם ימים טובים כשהתכנית המריאה ואיתה הקריירה, וטובים פחות, כשהרייטינג התחרבש ואיתו, העתיד.
בשידור חי וארוך שכזה, יש אינסוף דרמות, והתפתחויות בלתי צפויות קורות כמעט על בסיס יומי - תאורה שמתמוטטת, אורח שנוטש בשידור חי, חזאי שמתפרץ בקללות בזמן שהמצלמה דולקת, קטעי וידאו סוררים, כלב שמטיל צרכים על שולחן ההגשה, איומים בתביעות, סכסוכים בין מגישים וכמובן שטויות שנפלטות אל מול פני האומה המנומנמת, כי המוח, מה לעשות, עדיין בהילוך ראשון בשעות הבלתי סבירות האלו.
כל הרשימה הנ”ל היא תולדה של מה שחוויתי במהלך אותם שידורים, ומי שצפה בהם יודע בדיוק על מה אני מדבר. בדיעבד הייתי עושה ומגיש הרבה דברים אחרת, הן אישית והן מקצועית. אבל את הזמן והשגיאות אי-אפשר להשיב, ובמירקם הדרמות והסנסציות ההן, כך נדמה לי, בשורה התחתונה אפשר לציין ברזומה שלי את התקופה הזו כחוויה מיוחדת וחיובית.
החודש, חמש שנים אחרי שסיימתי את עבודתי בערוץ עשר, שבה תכנית הבוקר לחיי בצורת דרמה גדולה ובאירוע נורא, קשה עשרות מונים מכל מה שעבר עלי בזמנו.
לפני שבוע וחצי, ב’, לשעבר תחקירנית בתוכנית הבוקר, שלחה לי הודעה בפייסבוק. “שמעת על ספיר?” היא ביקשה לדעת.
לא היה לי מושג במה מדובר. בכל זאת עברו מאז עידנים. יובלות במונחי עולם הטלוויזיה. כדי להבהיר לי את הנקודה היא הוסיפה צילום מסך של ידיעה, שפורסמה באחד מאתרי החדשות המובילים, ובה דווח על עיתונאית צעירה בת עשרים וארבע החשודה בניסיון לרצח. על פי הפירוט היא פעלה באופן מחריד ושפכה, לכאורה, שמן רותח על פלג גופה העליון של אמה, בזמן שזו ישנה ופצעה אותה קשה. לידיעה צורפה תמונה מטושטשת של דיוקן הצעירה החשודה במעשה. כדי שאבין במי מדובר העבירה לי ב’ את התמונה ללא הטשטוש. הבטתי בה כמה רגעים, הבטתי שוב, ואז זה נחת עלי. הבנתי שמדובר בספיר ניסני. שמה הותר לפרסום אגב רק בתחילת השבוע.
את ספיר אני מכיר היטב. היא עבדה אתי תקופה לא קצרה. כשהייתה בת שש עשרה, או לכל היותר שבע עשרה, היא הגישה פינה בתכנית הבוקר שלנו והביאה בה סיפורים שנגעו לעולמם של בני הנוער. אפשר לומר שהיא הייתה מעין גירסה צעירה של הדס שטייף. סיפורים על מכירת אלכוהול אסורה לצעירים, על אלימות בין קטינים, על פרשות סמים בתיכון כזה או אחר היו המנדט שלה. לצידם היא גילתה שליטה מרשימה גם בדיווחים בעלי אופי קליל יותר כמו סיפורים על אלילת הילדים החדשה, על קדחת נשפי הסיום וכדומה.
ניסני תמיד הפגינה מקצועיות ורמת עיתונאות שהפליאה אותי. בגיל שש עשרה היא עמדה בדרישות עיתונאיות לא פשוטות וצלחה שידורים חיים, שעלולים להכשיל בוגרים ומנוסים ממנה, ועשתה הכול בחן, חיוך והמון כריזמה. בדרך כלל עם סיום השידור נהגה לבקש מהמגישים והעורכים פידבקים והערות מקצועיות, כדי לשפר את ההופעה והדיווחים שלה. מקצוענות אמיתית.
לא פעם אחרי מפגשים איתה, חשבתי על עצמי בסוף שנות הטיפש עשרה. למיטב זכרוני הייתי אהבל מחוצ’קן, שהוטרד בעיקר ממעמד חברתי, מנשים צעירות, גלישת גלים וכדורגל. אני מסופק אם יכולתי, בגירסתי הצעירה, לשדר באולפן מאתגר עם מגישים בוגרים. בוודאי שלא בהצלחה כמו של ספיר. בקיצור אני צפיתי לה עתיד מרשים. חשבתי שתגיע לגלי צה”ל ומשם תמשיך לעמדה בכירה ככתבת חדשות באחד מהערוצים המרכזיים. במסיבת הסיום של תוכנית הבוקר שוחחנו קצת וצחקנו על כך שבאחד מהימים אספר בגאווה לכולם שעבדתי לציד ספיר ניסני.
אינני יודע איך זה יסתיים. הכול, כך אני מבין, נמצא עדיין בבדיקה ראשונית. אבל אם החשדות נכונים, ואני מתפלל שלא, אני תוהה מה לעזאזל קרה שם? איך הופך אדם לישות שמסוגלת לבצע לכאורה פשע כה מחריד? האם זה היה כל הזמן מסביב והייתי כהה? האם היא קראה לעזרה ולא הרגשתי? ואולי היצר האלים חבוי בכל אחד מאיתנו בשקט ובריסון עד לנקודת זמן בלתי אפשרית, כמו זו שהייתה מנת חלקה של ספיר, נקודה שבה הכול מתהפך?
בינינו, כמה פעמים חשבתם באישון לילה על נקמה איומה באדם שהרע לכם? אני יודע שאני חלמתי על סגירת חשבונות מדממים אינספור פעמים. אבל בין פנטזיה של כעסים אפלים לבין ביצוע, נפרש אוקיינוס של מעצורים.
השאלה המציקה, שנותרת ללא מענה, היא מתי הפער הזה נסדק ומתפוגג ואיך הצעירה הזאת, עם הפנים המלאכיות, הפכה לכאורה לחשודה בשפיכת שמן על קנה הנשימה של אמה.