בדרך לוורמונט

הוא הגיח מוושינגטון אחרי שחי בה 25 שנה כמי שקם בוקר אחד ונורה נדלקה בראשו. בחוש מיוחד הוא הבין כי הזרקת המילה “מהפכה" למערכת הבחירות לנשיאות אחרי שמונה שנים שבהן המונח ליברל הייתה בהן קללה צורבת, תצית את הקמפיין. כאותם וטרנים זקנים המכירים בסוד הקסם המיוחד שמהלכות מדליות מלחמה סובייטיות אדומות ושאר פיצ'פקעס אטרקטיביים ונהגו למכור אותם בתחתית במוסקבה או בכיכר במדריד, הבין סנדרס (או מישהו בשירותו), כי הדרך היחידה להוציא צעירים שבוזים ונטולי עניין פוליטי לרחובות, היא לחבר אותם לדימויים מהפכניים. לא צ'ה גווארה, אמריקה לא תעמוד בכך, אבל אותו ניחוח נפטלין משכר של מדים ששכבו בארון זמן רב. על מילות המפתח יש להרכיב חזון חברתי–כלכלי–מדיני חסר שחר ויכולת מימוש, להבטיח חינוך חינם, ביטוח בריאות לכולם, לשרוף את וול סטריט, לאסור את העשירים הבוזזים את אמריקה ולהמציא מנטרה כה לא צנועה כמו 'Feel the Bern'. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. וכמובן שזה לא אישי: “אינני מתמודד נגד אישה או גבר אלא כדי להציע מדיניות חדשה ומרחיקת לכת להתמודד באמצעותה עם המשברים של ימינו". וצניעות ספרטנית. לא סופר–פאקס ולא זבובים. המאמינים יתרמו ישירות לקופת הקמפיין. כמה? מסתבר שהממוצע עמד על 27 דולר. ומכיוון שלא היה דמוקרט ולא טרח לשנן את תקנות הפריימריז, מותר לו לצעוק חמס - כמו דמות המראה שלו טראמפ - שהבחירות מוטות וכמה נורא זה שמיליוני בוחרים עצמאיים אינם יכולים להצביע בפריימריז הדמוקרטיים. דבר נורא קרה לו בדרך לבית הלבן. מחאותיו הבכייניות ישובו להביך אותו בעתיד.

לא ברור מה יש בנאומיה של קלינטון שהפכו שמאטע אדום המרצד מול עיני סנדרס וגורם לו להתקף אפילפטי. הוא הדוגמה המייצגת את אוזלת ידה ורדידותה של העיתונות המסקרת את הבחירות שאותה אני מכנה "סינדרום בליצר", על שם בכיר שדרי CNN שאינו מסוגל לנסח משפט ביקורתי ושאלה מתוחכמת ומוטרד בעיקר מעמידה בזמנים וביציאה סדורה לפרסומות. הדעת נותנת שקלינטון הרצתה בפני קהל לא קטן. עוד נותנת הדעת שהרצאתה הוקלטה למזכרת כמקובל ושלפחות 50 אנשי הון בכירים הקליטו אותה באייפון שלהם. כמה קשה לדעתכם להשיג סטנוגרמה או את ההרצאה עצמה שלא מקלינטון, כדי לראות מה כה מציק לסנדרס. אבל התקשורת ניצבת לצד הסנאטור עם ידה מושטת ומחכה להרצאה.

הפעם האחרונה שבה ירש מועמד דמוקרטי נשיא דמוקרטי שכיהן שתי קדנציות הייתה כאשר ירש הארי טרומן את פרנקלין רוזוולט שמת ב–1945 במהלך הקדנציה השלישית שלו. כפי שנכתב השבוע ב"טיימס": “ברני סנדרס עומד בימים אלה בראש רעיון חי וקמפיין זומבי. הוא הפך ממי שמוביל מהפכה לאיש הפוסע בראשו של מסע לוויה".