בשבוע האחרון, לראשונה זה חצי שנה, חוויתי משבר בזוגיות. לא אלאה אתכם בפרטים הקטנים, אבל באופן כללי אספר שנרשם חוסר שביעות רצון מהותי מצד בת הזוג בעקבות התחרבשות שבוע החופש שלנו. הקלקול, לבושתי, אירע לא מעט בגלל אוזלת ידי בתכנון מאורעות רומנטיים-זוגיים. במקום לקחת אחריות, להתנצל, לפנות לצדדים הרגישים בלבה ולפצות במילים דביקות ובחנופה מדויקת, שלפתי את הקלף שכל גבר המכבד את עצמו שומר למצבים מהסוג הזה: האשמתי אותה במחדלים. לא בפניה כמובן. בתוך לבי. יש גבול לאומץ שלי. לשם פריקת הטענות הקשות שהצטברו בנפשי גייסתי את חברי הנשוי זה עשור, המנהל באושר, ולעתים בצער, מסגרת משפחתית תוססת. התיישבנו לבירה במקום אופנתי יחסית. בתום חמש לגימות התחלתי לפרט את כל החוסרים שזיהיתי במערכת היחסים הנוכחית. יש לי מין כישרון מוכח במיפוי כשלים כאלו. קוקטייל קטלני של פסימיזם וקוטריות. תנו לי רגע חיובי או אדם מוצלח ואמצא בקלות מה לקוי בו.
בחזרה לחברי המתפרץ והבירה. כדובר נאמן התעלמתי מהקטיעה הגסה של דברי והמשכתי לספר על המשבר ביני לבין זוגתי כשהתמקדתי בכך שכעסיה בלתי מוצדקים ושייתכן שאפילו הגיע לי, לטעמי, פרס הגבר המצטיין של השנה על התנהלות מתחשבת במיוחד. בסיום הנאום הביט בי הלום וציין: "מי אתה חושב שאתה? הנסיך הארי? יהודה לוי? תרד מהאולימפוס. תגיד תודה. מצאת דבר נדיר: אישה שאתה אוהב ושמסוגלת לסבול את השטויות שלך. זה אחד למיליארד. אתה מדבר איתי על התנהגות טובה שלך? לפי מה שסיפרת לי, היא הקדושה. מגיע לה מענק מיוחד מממשלת ישראל על ריסון מפגע ציבורי כמוך. תפסיק להתלבט ולהשמיץ. חצי מהחיים אתה מתלבט. תדע, אין קשר מושלם. אין בן זוג מושלם. אין אדם מושלם. כולם סובלים במערכות יחסים. כולם. אבל מדי פעם, בין השלבים האפלים, הריבים והעצבים, צצים רגעי אושר ששווים את זה ונותנים קצת טעם לחיים. מצאת אחת כזו, תחזיק חזק. אחרת זה יברח ולא יחזור. ובכל מקרה תישאר לצדה כי אני כבר לא יכול יותר. 30 שנה שאתה מבלבל לי את המוח. די". הוא סיים את דבריו, לגם את שארית הבירה, קם, השאיר לי את החשבון וצעד לעבר האופק.
התרעות פיקוד העורף