דמיינו מה היה קורה אם המדינה הייתה שותפה למיזם שיפור גידולי התירס באפריקה, והייתה משקיעה משאבים וגובה את חלקה באחוזים מהרווח? או למשל שיפור תפוקת הפרות בסין, או סיוע בגידולי שדה במדבר. הכל כבר עשינו, רק בקטן. עכשיו צריך לשאול מה תהיה התרומה של ישראל לאנושות בעוד מאה שנים ולתכנן. זה בטוח לא יקרה לפי התוכנית, אבל בהחלט ייתן תמריץ.
דוח מבקר המדינה בעניין צוק איתן מראה את מה שכולנו יודעים: אין אסטרטגיה. אין תוכנית־על. הכל על הדרך. הכל אלתור וטלאי על טלאי. אנחנו מעולים באלתורים. אנחנו מצוינים בלהסתדר. אלופי העולם באסקייפ רום. תנו לנו מצוקה ונדע למצוא את הדרך לטפל בה. זו כנראה ההיסטוריה, מהשואה ועד מלחמת העצמאות ומלחמת ההישרדות. אבל אולי כדאי לשנות כיוון? לחשוב איך מנצלים את היתרונות האלה להשגת יעד מתוכנן. להפוך את הבלגן לחזון, את העצמאות לאחריות ואת ההישרדות לביטחון קיומי.
התרעות פיקוד העורף