העולם המשפטי והפוליטי מפולג לאחרונה בשאלת הגבלת תקופת הכהונה של ראש ממשלה בישראל. שני מאפיינים עיקריים יש למחלוקת הזאת: הרצון ביציבות וברצף שלטוני ומנגד הרעיון שכוח משחית. מדינת ישראל הכירה בחשש שכוח רב מדי, לאורך זמן רב מדי, הוא בעייתי ומזיק, ולא בכדי נקצבו תקופות כהונה מוגבלות לנושאי משרה בתפקידים רגישים, בהם הרמטכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, ראש המוסד, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה ונגיד בנק ישראל.
ב־68 שנותיה של מדינת ישראל כיהנו 12 ראשי ממשלה. בממוצע קצת יותר מחמש שנות כהונה לכל אחד מהם, זמן סביר בהחלט. אלא שהממוצע אינו המדד הנכון לעניין זה. בן־גוריון, למשל, כיהן משנת 1948 עד לשנת 1963, עם הפסקה של כשנה וחצי באמצע לטובת משה שרת. ואילו נתניהו מכהן כבר תקופת כהונה רביעית, ואם ישרוד עד סופה, הוא יהפוך לראש הממשלה שכיהן במשך הזמן הרב ביותר. והיו גם ראשי ממשלה שלא סיימו ארבע שנות כהונה, למשל אהוד ברק (שנה ותשעה חודשים) ואהוד אולמרט (כשלוש שנים וחודשיים).
"אין חולק כי רק במקרים נדירים מתערב בית המשפט בהחלטות אלה, וביקורתו של בית המשפט המחוזי על מניעת הייצוג הייתה מוצדקת.
"מה פשוט היה לקבוע כי זכות הייצוג אכן קיימת, אולם במקרה זה אין מקום להתערב בענישה. בספורט ישנה חשיבות עליונה ליישום עונש משמעתי. הדחייה היטיבה עם השחקן ועם קבוצת מכבי ת"א באופן בלתי סביר ומידתי, וישנה אפשרות כי השחקן לא ייענש כלל על עבירה הנראית לכאורה כה ברורה. בית המשפט יכול היה להורות הלכה, אולם בלי להתערב בעונש. וחבל שלא נהג כך".
בג"ץ החליט בראשית השבוע לא להתערב בהחלטתו של ראש הממשלה ובהחלטתה של הכנסת למנות את אריה דרעי לכהונת שר הפנים.
כזכור, לפני חודשים אחדים, לאחר התפטרותו של השר סילבן שלום, מונה דרעי לתפקיד אך בטרם יבשה הדיו על כתב המינוי כבר מיהרו "מצילי הדמוקרטיה" לבג"ץ כדי למנוע את שובו למשרד הפנים. זאת חרף החלטת בג"ץ שהתקבלה חודשים אחדים קודם לכן, ואפשרה את מינויו.
כתבתי אז וחזרתי על כך, שלהערכתי גם אם בג"ץ לא יאהב את המינוי הוא לא יתערב, משום שהחלטות הממשלה והכנסת היו במתחם הסבירות. ואכן, הערכתי התממשה.
התרעות פיקוד העורף