אין זה סוד שהחברה האמריקאית שרויה באנדרלמוסיה חברתית ופוליטית. חוסר היציבות שלה והקיטוב התפיסתי ההולכים וגדלים בין דמוקרטים לרפובליקנים, ובין דרגי השטח של שתי המפלגות לבין ההנהגות שלהן, נחשפו לעיני כל בחודשים האחרונים של הבחירות המקדימות לבחירת מועמדי שתי המפלגות לנשיאות.
אגב, ככל שהמצביעים הדמוקרטים שמאלנים יותר, מצבנו רע יותר: בקרב מצביעיו של הסנאטור ברני סנדרס הסוציאליסט, למשל, גוברים שיעורי התמיכה בפלסטינים (39% מול 33% התומכים בישראל). כאמור, הנתונים הללו אינם שונים מהנתונים שפורסמו בשנים האחרונות. המשך התמיכה האמריקאית האיתנה בישראל מסתמך על העובדה שהרוב המוחלט של הרפובליקנים תומך בישראל באופן גורף. אבל תמיכה זו אינה בהכרח יציבה כפי שחשבנו.
השבוע אירעה התפתחות מדאיגה במחנה הרפובליקני, המעידה על האפשרות שגם התמיכה הרפובליקנית בישראל עלולה ליפול קורבן לאנדרלמוסיה החברתית והפוליטית האוחזת בארה"ב בשנה האחרונה של כהונת הנשיא ברק אובמה.
רוגר הזמין לכנס של האחים קוק אנשי אקדמיה בעלי דעות שונות ואף קוטביות בכל הקשור לשאלת ייעוד מדיניות החוץ של ארה"ב. למשל את פרופ' סטיב וולט מאוניברסיטת הרווארד, שדוגל בעמדה דומה לזאת של רוגר; את פרופ' ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו, שמאמין שעל ארה"ב לפעול בקביעות בתוקפנות בזירה הבינלאומית, גם כאשר אין איומים מיידיים על מעמדה ועל כוחה; ואת אן מרי סלוטר, שכיהנה כמספר 3 במחלקת המדינה תחת הילרי קלינטון, שדוגלת במדיניות חוץ המושתתת על קידום זכויות האדם, ועל כן תמכה בקולניות בעד הפלת חוסני מובארק במצרים ומועמר קדאפי בלוב.
סלוטר - כמו בכירות אחרות בממשל אובמה - סירבה להשתתף בכנס, בעוד וולט ומירשהיימר השתתפו באופן פעיל. לכאורה נראה שאין חוט מקשר בין שלושת המוזמנים לכנס, ובכל זאת יש ביניהם מכנה משותף אחד: הם בעד נטישת הברית האמריקאית עם ישראל. הם מאמינים כי ליהודים אמריקאים יש השפעה יתרה על מדיניות החוץ של אמריקה וכי הם עושים זאת באופן קונספירטיבי, בניגוד לאינטרס הלאומי של ארה"ב. זאת אומרת - הם אנטישמים.
שמותיהם של וולט ומירשהיימר עלו לכותרות אצלנו לראשונה בשנת 2006, עם פרסומו של מאמרם הארוך "הלובי הישראלי". שנה מאוחר יותר הם פרסמו ספר בעל שם זהה שהפך לרב מכר. אך כפי שכתב בזמנו פרופ' אלן דרשוביץ, התזה שלהם איננה אלא שכתוב מודרני של הפרוטוקולים של זקני ציון.
מאז הפרסום הראשון של התזה שלהם, שני הפרופסורים זרקו את כל העמדות המלומדות שבזכותם קודמו בעולם האקדמי והתמסרו לקמפיינים אנטי־ישראליים בקמפוסים, בוושינגטון וברחובות. כך שהטענה כי מדובר באנשי אקדמיה מהשורה הראשונה לא מחזיקה מים כבר עשר שנים.
העובדה שהיציאה המשמעותית הראשונה של האחים קוק לזירת מדיניות החוץ נעשית בצורה זו, צריכה להדיר את שנתו של הדרג המדיני בישראל. מדובר באיום מהותי למעמד ישראל וליהודים אמריקאים בארה"ב. אם המעשה הזה לא יקבל הן מענה חד־משמעי מההנהגה היהודית בארה"ב בכלל ומהיהודים השמרנים בפרט, והן מענה עקיף וחריף מצד ישראל, אזי הוא עלול להיות תחילת הסוף של תמיכת הרפובליקנים והשמרנים בישראל, ובהמשך תחילת הסוף של התמיכה האמריקאית בישראל.