מהי הדרך הראויה לנו הישראלים? הגישה הליברלית התחזקה בישראל בהיבט הכלכלי ונשחקה בהיבטים אחרים. המחאה החברתית חיזקה את הגישה הקולקטיביסטית ואת הדרישה לצמצום פערים כלכליים וחברתיים, וטוב שכך; אך במקום לתקן את הדרוש, נוצר בלבול מושגים ובעקבותיו טעויות וכשלים.
לדעתי, יש לעצור את התופעה של פגיעה בעקרונות ליברליים, ולדרוש מהמחוקקים לכבד את הליך החקיקה הנאות ואת העקרונות הליברליים של השוק החופשי, יוזמה חופשית והגנה על הקניין. יש להגביל את התערבות הרשויות רק למקרה שיש כשל שוק ברור או מטרה חברתית או פוליטית לגיטימית. יש לוודא שגם קיומו של כשל שוק לא יאפשר למחוקק או לרשות המבצעת להתערב מעבר למידה הדרושה. בכל מקרה פעולת הרשויות צריכה להתבצע לאחר דיון ציבורי ממצה ותוך הקפדה על הליך חקיקה תקין או התערבות נאותה ומידתית.
המגזר העסקי חייב להתעורר. הוא הוצא מהמשוואה הלאומית והפך לכמעט בלתי לגיטימי. המגזר הופך להיות יעד להתקפות ופגיעות על ידי רשויות המדינה ועל ידי חלק מהתקשורת. המגזר העסקי חייב להתארגן ולהשפיע, וזאת על מנת לאפשר לו לתפקד ביעילות ולהעצים את העושר הלאומי. עלינו לזכור שהמגזר העסקי מייצר מקומות עבודה וחדשנות. אין ספק שעליו להיות קשוב לציבור, לארגונים החברתיים, לכנסת ולרשויות, ולהיות בשיח מתמיד עמם; אך במקביל עליו להיאבק על עקרונות, ערכים ואינטרסים לגיטימיים. אלו הצעדים שהמגזר צריך לנקוט:
א. התערבות (חקיקתית או רגולטורית) רק בעת קיומו של כשל שוק מהותי או לצורך קידום הכלכלה בישראל.
ב. התערבות מידתית בפעילות היזם והשוק (תוך העדפת הדרך של תמריץ על פני סנקציה).
ג. יציבות וודאות חקיקתית ורגולטורית. על הרגולטורים לפעול על פי תוכנית ארוכת טווח ומובנית הכוללת יעדים ברורים ובדוקים.
ד. הגדלה מסיבית של ההשקעה בתשתיות הלאומיות בכל התחומים.
ה. התייעלות הגופים הציבוריים, השירות הציבורי ועבודת הממשלה, תוך שמירה על המשך האחריות הממשלתית לתחומים השונים, לרבות רווחה.
ו. קביעה וניהול של תקציב אחראי על ידי הממשלה.
ז. יצירה מתמדת של תנאים טובים לפיתוח עסקים בישראל ותחרותיותה בכלכלה העולמית.
ח. דאגה להכשרות לעובדים ולהסבות מקצועיות והעלאת הפריון.
התרעות פיקוד העורף