רק בישראל בתוך יממה אחת הופכת הממשלה את עורה. מאיתות פוליטי אמיץ לשותפים ערבים באזור, על כך שיש כיוון חדש והיד מושטת ליוזמה אזורית ולהסדר שיבלום לחצים מדיניים, לממשלה ימנית־נצית שמבשרת על שינוי במדיניות הביטחון המרוסנת ומזמינה יוזמות מדיניות ותוכניות כפייה.

מי שאחראים לפלא הזה הם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמתגלה שוב כלהטוטן חסר עכבות; ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, שמתגלה כמנהיג חלש ללא חיילים; ושר הביטחון המיועד אביגדור ליברמן, שהוא המנצח הגדול בזכות הנשק הסודי שלו: הוא בלתי צפוי. כשבא לו הוא בא, וכשלא הוא לא. זהו.

# # #

הסחרור הזה הוליד כמה עניינים מוזרים מאוד. נתחיל עם היוזמה האזורית ההיסטורית. בקול סדוק ונרגש בישר הרצוג על החמצת הזדמנות היסטורית, שהתבשלה מתחת לפני השטח. השאלה הגדולה היא עד כמה רציני הניסיון הזה, ומי השותפים? האם באמת פתאום כל מנהיגי ערב: סעודיה וקטאר, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים התייצבו כדי לתת גב להסדר מדיני ושלום כולל?

זה מעניין ומפתה, אבל מניסיון העבר הערבים תמיד מדברים ומייצרים תחושה שהם על הסיפון, ואז מתברר שהם בכלל קפצו למים. אולי. מה שכן היה הוא ניסיון לא חדש, של שחקנים ותיקים שרובם כשלו במגרש הזה, ליצור מסגרת מחבקת לתהליך לא ברור. יחד עם טוני בלייר, בידיעה חלקית של ג'ון קרי ובמעורבות אישים ישראלים בכירים לשעבר, יזמו התערבות בפוליטיקה הישראלית.

נתניהו לא גייס את א־סיסי, ואפילו הרצוג לא עשה זאת. אבל ייתכן שהחברים מאחורי הקלעים אמרו לו שאם הוא ידבר על השלום זה יעזור. הוא דיבר. הוא דיבר על שינוי הרכב הממשלה בישראל. ומה קרה כאן? הישראלים התעלפו, התקשורת חיבקה, נתניהו והרצוג בירכו. פנטזיה מזרח תיכונית. הבנתם מה קרה כאן? מנהיג זר חיצוני קרא לשינוי פוליטי בישראל, ואנחנו פשוט חיבקנו את זה.

אם את אותם דברים היה אומר ברק אובמה נשיא ארה"ב, מדינה שיש לה ניסיון של יותר ממאתיים שנות דמוקרטיה, מיד היו אזובי הליכוד עד ראש הממשלה תוקפים בשצף קצף את ההתערבות הבוטה של מעצמות זרות בענייניה הפנימיים של ישראל. מיד היו מדברים על חתרנות והתערבות ובחישה פוליטית אסורה. כך היה קורה גם אם מנואל ואלס, ראש ממשלת צרפת או הנשיא הנרפה שלו פרנסואה הולנד היה אומר זאת. אבל כשדיקטטור ערבי; אדם שהדמוקרטיה רחוקה ממנו כמו המרחק בין דונלד טראמפ לזהבה גלאון; אדם שהוקע בארה"ב בשל הפיכה צבאית נגד משטר האחים המוסלמיים - מתערב בפוליטיקה הפנימית בישראל, איש אינו פוצה פה. מעדיפים התערבות של דיקטטור ערבי על פני כל דמוקרט מערבי. לא להאמין.

# # #

עוד תפנית מוזרה היא הכניעה של נתניהו שתוארה כמהלך גאוני. נתניהו מתואר בימים האחרונים כמי שניצח במהלך הפוליטי הפתלתל. אולי. אולי הציבור כבר רגיל לשקרים ולזגזוגים. אולי אנחנו פשוט לא מצפים למשהו אחר. אולי הציבור רואה את הישרדותו של נתניהו כמין תוכנית ריאליטי פופולרית שבה כמו הודיני הוא תמיד מצליח להשתחרר. אבל העובדות מראות שהוא פשוט נכנע.

לפני כשנה, אחרי הבחירות, ליברמן דרש את תיק הביטחון. נתניהו הציע את החוץ. ליברמן אמר לא והפתיע את נתניהו ואת כולם כשהלך לאופוזיציה. משם הוא טיווח את נתניהו על בסיס שבועי, בצורה הכי בוטה וגסה שאפשר: שקרן, פחדן וזגזגן. נתניהו טען שהציע לליברמן את תפקיד שר הביטחון כמה פעמים. ליברמן אמר באופן חד וחלק שנתניהו משקר ומרמה.

האמת היא ששליחים מטעם ראש הממשלה הציעו לליברמן להיכנס ללשכת שר הביטחון ב־2017. כלומר, להיות שר החוץ עכשיו ולהתחלף בשנה הבאה. ליברמן גיחך. הוא לא מאמין למילה של ראש הממשלה ויודע שהוא מבטיח ולא מקיים. ליברמן דחה את התעלולים בבוז וזה השתלם לו.

כשאנשי הליכוד הבכירים בראשות יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, החלו לבשל ולרכך את הקשר בין נתניהו לליברמן, הוא חזר על הדרישה הפשוטה: ביטחון עכשיו. נתניהו נכנע. ליברמן ניצח. אגב, זה לא כל כך פשוט. ליברמן מקבל את התיק עם 6 מנדטים, ונפתלי בנט, עם 8, לא מקבל אפילו הצעה לתיק החוץ. זה לא גורם שמוסיף יציבות.

גם בליכוד מתבוננים בעין צרה על מינוי ליברמן. הוא לא בא כדי להתרווח בכיסא לעשור, הוא בא כדי להשתלט על הימין ולהחליף את נתניהו. ראש הממשלה נתן לו את המפתח לצוללת, את הקוד לכספת, את האקדח שבו הוא מתכוון לחסל אותו פוליטית. לא פחות. נתניהו חימש השבוע את היריב הכי משמעותי שלו בימין.

יותר מזה: הבחירות האחרונות נולדו כאילו מפיטורי יאיר לפיד וציפי לבני, אבל למעשה היו תוצאה של פוליטיקה בוטה שחלחלה לקבינט במבצע צוק איתן. ליברמן ובנט אותתו לנתניהו שהם לא ישתקו ולא יצביעו באופן עיוור. הוא הבין את המסר והלך לבחירות, גימד את ליברמן מ־12 ל־6 מנדטים בסיוע פרשת ישראל ביתנו, וצימק את בנט ל־8 מנדטים בחסות ה"ערבים נוהרים לקלפיות". והנה הוא מוצא את עצמו בין נפתלי לאביגדור, במאבק על הימין.

# # #

בואו נדבר על התוכנית: ליברמן לא בא סתם. הוא בא עם רעיונות, חלקם יצירתיים, חלקם לא מציאותיים. מי שצריכים להיכנס לכוננות הם הפלסטינים והמתנחלים. כן, גם היהודים מיו"ש. ליברמן רוצה קשר טוב עם הממשל - כל ממשל - והוא לא יהסס לעשות מהלכים "שמאלניים". מי שחושב שהוא ילך ראש בראש עם אובמה, קלינטון או טראמפ - לא יודע מי זה ליברמן.

כך כתב הראל כהן, יועצו הקרוב של כצל'ה ואיש ההתנחלויות, בערוץ 7: "אני מבקש רק להזכיר: ליברמן הוא האיש שכמנכ"ל משרד רה"מ עשה את העבודה לביבי ב־'96 והצליח לגרום לליכוד להסכים למסירת עיר האבות חברון ולהעברת הסכם וואי... ליברמן תמך בהקפאה הרשמית על בנייה יהודית ביו"ש... ליברמן היה בקבינט השלישי של ביבי, ויחד עמו שחרר אלפי מחבלים רוצחים בארבע פעימות כמחווה לאבו מאזן. ליברמן לא הסכים להיכנס לממשלה הקודמת של ביבי בלי מפלגת העבודה... ליברמן אמר שהוא מוכן שהגבול יעבור בכביש 6, ושהוא מוכן לתת את ביתו בנוקדים לערבים. רק שנה חלפה מאז שאמר שאפשר למסור יישובים כמו בגוש קטיף".

לגבי הפלסטינים ליברמן אמר מה הוא רוצה: למגר את חמאס, להפיל את השלטון באמצעות כניסה קרקעית, טיהור, השתלטות והעברת השליטה לגורם אחר. המשמעות: קרב יזום כולל מאות הרוגים. זה דורש תיאום עם מצרים, שראתה באופן רשמי בליברמן פרסונה נון גרטה. ביהודה ושומרון הוא קורא לסילוק אבו מאזן ולהעברת השלטון לגורם אחר.

ליברמן יצטרך להתמודד עם צבא שרואה בכך טעות קריטית. הוא יגלה שכדי להוביל מהלך יצירתי צריך לשכנע את הציבור בישראל שהוא לא שולח את החיילים למות בשל גחמה או ניסוי. זה לא פשוט במיוחד לאדם ללא ניסיון צבאי. נתניהו עשוי לגלות בקרוב שליברמן מציע הצעות חריגות, רק כדי שנתניהו יבלום אותו. השמאלן החדש עשוי להיות ראש הממשלה בעצמו. ואז, דמיינו את הפסגה הבינלאומית הבאה: ולדימיר פוטין, אביגדור ליברמן ודונלד טראמפ. זו היסטריה וגם היסטוריה.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2

ביטחון עכשיו: ליברמן הגיע להשתלט על הימין ולהחליף את נתניהו

רה"מ עשוי לגלות שליברמן מציע הצעות חריגות, רק כדי שהוא יבלום אותו. השמאלן החדש עשוי להיות רה"מ בעצמו. ודמיינו את הפסגה הבינל' הבאה: פוטין, ליברמן וטראמפ