שר ביטחון הוא האיש מספר 2 במדינה. הריבון בשטחים. התפקיד הזה יאפשר לליברמן לנפץ את כל הכבלים, הדעות הקדומות והמשקולות שקשורות לרגליו. אחרי שכמעט נמחק בבחירות האחרונות, פתאום יש לו אפשרות לברוא את עצמו מחדש. להגיע הכי קרוב שאפשר. בבת אחת הוא הבשיל.
תוך שניות הרים ביבי טלפון לליברמן. הוא שכח, פתאום, את כל האיומים הבינלאומיים, את המצור האירופי, את מה שצפוי לו בנובמבר, אחרי שאובמה ישתחרר מכבליו ויהיו לו חודשיים לנקום. כל מה שנתניהו שינן לראשי הליכוד בשבועות האחרונים עלה באבק והתפוגג. הוא ננעל על אביגדור הישן והמוכר. חזר לחיקו החמים של הבייס הימני שהוא כל כך אוהב, בלי להביט לאחור. אם היה מביט, היה רואה שם את גופתו הפוליטית של בוז'י הרצוג נגררת בחוצות העיר, משוחה בזפת ונוצות, כל זב ומצורע מתגולל עליה.
נדמה לי שבלשכת שר הביטחון הוא יבין כמה דברים חדשים. הסיכוי שהוא יהרוג את איסמעיל הניה תוך שבועיים (כפי שהבטיח לאחרונה) נמוך. הוא לא המטורף שהוא שכנע אותנו לאחרונה להאמין שהוא. ליברמן יודע שההזדמנות הזו לא תחזור על עצמה. הוא יגלה בגרות ואחריות. מצד שני, צפויה לו חזית לוהטת עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט (שחגג אתמול יום הולדת) ועם בכירי צה"ל, בענייני ערכים ועקרונות. ליברמן יצטרך להחליט בקרוב אם לחתור לעימות עם צמרת הצבא בעניינים האלה, או לא. עדיף לשני הצדדים שלא.
יעלון מתח את החבל בחודשים האחרונים, החל מפרשת החייל אלאור אזריה, דרך נאום סגן הרמטכ"ל ונאומיו הוא. לרגע אחד הוא לא האמין שביבי מסוגל להדיח אותו. ברגעי האמת, נתניהו ויעלון היו גוף אחד וראש אחד. שניהם סולדים מהרפתקאות, מבינים את מגבלות הכוח הצבאי, כך נהגו בצוק איתן ולאורך כל הדרך. יעלון בהלם. גם אנשיו. ביום רביעי עוד היה בחוג בית מתוכנן מראש, ולא אמר מילה בתחום הפוליטי. ביום חמישי דיבר בפני בני נוער על מנהיגות.
נדמה לי שמה שיעלון לא יעשה, ברשימת האויבים של נתניהו הוא כבר נמצא. יחד עם כל החבר'ה הטובים: כחלון, גדעון סער, נפתלי בנט, איילת שקד, אביגדור ליברמן, דן מרידור, איציק מרדכי ומי לא. אה, סליחה. ליברמן שר הביטחון של נתניהו עכשיו. שיהיה בהצלחה.
להרצוג קרו כמה אסונות בדרך. הוא איבד את בן בריתו האסטרטגי החשוב ביותר, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. חמש דקות לפני מסיבת העיתונאים הראשונה של הרצוג ביום רביעי אחר הצהריים, הודיע ניסנקורן שהוא נוטש את המו"מ עם נתניהו. הוא התבשל עם ההחלטה הזו ימים ארוכים, כשהבין שזה לא מוביל לשום מקום. ניסנקורן הוא מהאנשים שהמדינה חשובה להם קצת יותר מעתידם הפוליטי. הנטישה שלו מחלישה את הרצוג והופכת אותו לברווז צולע, שתום עין ומרוט. הוא הכריז ביום רביעי מלחמה על "השמאל הקיצוני" במפלגתו־שלו. נדמה לי שהוא צריך להיות מודאג יותר מהם.
עקרונית, הוא צודק. יש במחנה הציוני אלמנטים שמרחיקים בוחרים. אבל גם אנשי מרכז כמו ח"כ איציק שמולי, מהחרוצים והיעילים בכנסת, יודעים שהרצוג סיים. שמולי אמור היה לקבל את תיק הגימלאים בדיל של הרצוג ונתניהו. וגם מקום בוועדת השרים לחקיקה. למרות זאת, הוא לא התפתה והפציר בהרצוג: רק בכתב, רק בקווי היסוד, בלי להאמין להבטחות. הסוף ידוע. הרצוג המשיך להתברבר, עד נפילת הריסוק ביום רביעי.
צוק איתן היה פארסה צבאית, מדינית וניהולית. צריך לקוות שמבקר המדינה יעמוד בלחצים ויפרסם דוח נוקב בנושא הזה. לזכר החיילים שנהרגו, ולמען הצלחת המבצע הבא.
במקום זה, א־סיסי קיבל את אביגדור ליברמן. "המצרים מפוצצים", אמר לי השבוע דיפלומט אירופי, "הם לא יודעים מאיפה זה בא להם. הם מרגישים נבגדים. נתניהו מכר להם סיפור ועשה דבר הפוך. א־סיסי מרגיש מרומה. יהיה לביבי קשה להחזיר את מערכת היחסים הזו לקדמותה".
מי שצריך לעזור כאן, זה ליברמן. שר הביטחון הבא יודע לדבר עם מנהיגים ערבים הרחק מעיני המצלמות והתקשורת. יש לו מהלכים במצרים, הוא מחובר למוחמד דחלאן, שמחובר לשלטון המצרי, והסולחה צריכה לבוא דרכו. נקווה שתגיע, עד המשבר הבא.
התרעות פיקוד העורף