הם נראו כמו שני חתלתולים שמנמנים, מפויסים ושבעים, מתחממים בשמש חמימה ליד פחי הזבל. זה שהכריז אחרי “עופרת יצוקה” שיפיל את שלטון חמאס (ביבי), וזה שהכריז עד לפני חצי שעה שיהרוג את איסמעיל הניה ויכבוש את עזה נראו ונשמעו כמו יוסי ביילין וזהבה גלאון במסיבת עיתונאים ברמאללה. נתניהו שלף, משום מקום, דיבורי שלום בנוסח “לצד האיומים והסכנות יש גם הזדמנויות”, והוסיף כי “אני מחויב לתהליך השלום ואעשה כל מאמץ להגיע להסדר”. גם ליברמן גרגר בתורו ודיבר על יציבות וביטחון ותהליכים אזוריים ושאר ירקות.
ונתניהו? מבחינתו, הקואליציה גדלה בחמישה ח”כים. ביג דיל. אה, ועוד משהו קטן וטוב: “ישראל ביתנו” התחייבה להצביע עם נתניהו בכל נושאי התקשורת, ובמילים אחרות, נשבעה לא להוביל עוד שום יוזמה שתאלץ את “ישראל היום” להפסיק להציף את הרחובות בעיתון ממומן בחינם. שורה תחתונה? על “חוק ישראל היום” פיזר ביבי את הכנסת בפעם הקודמת והלך לבחירות, ועל הבטחת עתידו של הביביתון הוא הרחיב עכשיו את הממשלה ומנע בחירות. אנחנו לא מדינה שיש בה עיתונים, אלא עיתון שיש לו (גם) מדינה.
התרעות פיקוד העורף