נדמה שהמחול התשוש בין נתניהו לתקשורת אינו משתנה: היא פוצחת בתופים ובמצלתיים על כל גילוי חדש בפרשות הנוגעות לחיי בני הזוג נתניהו, והוא לעומתה משגר את התגובה המזלזלת השבלונית: רודפים אותו וההר שוב הוליד עכבר. האמת העצובה היא ששניהם צודקים. ההתנהלות הנהנתנית של בני הזוג נתניהו הנה מקוממת, אבל גם סדרי העדיפויות של התקשורת לא ברורים.
יש משהו חולה ביחסים בין נתניהו לתקשורת - לא משום שיש לרחם על הזוג המלכותי, אלא משום שזה מסיט את תשומת הלב הציבורית לאישיותם של השניים במקום להתנהלות המדינה. כלי התקשורת הקדישו השבוע שטחים עצומים לפרשת "ביביטורס", אבל לביקורת על ההתנהלות המקצועית של הממשלה כמעט שלא התייחסו. דיווחו, ובכך יצאו ידי חובה. הפרשנויות, המרואיינים וההתעסקויות היו רק בעניין "ביביטורס". יאמרו מצדיקי הגישה הזאת שכך ראוי, משום שהציבור שואף לטהר את המערך הציבורי משחיתויות, גם אם הן קטנות. זה נכון, כמובן, אבל השאלה היא מה אנחנו באמת משיגים בכך.
בדוח המבקר הייתה התייחסות חשובה לחוסר היעילות במלחמה של ישראל נגד תנועת ה־BDS על נגזרותיה, בהקשר של צוק איתן. אלה לא חדשות מרעישות, הרי כולנו הבנו כבר מזמן שדלדול משאבי משרד החוץ ופיצול סמכויותיו כסוכריות פוליטיות בין שישה "מנהלים", שאף אחד מהם לא באמת לוקח אחריות על התמונה כולה, נועדו מראש לכישלון. אבל מה אנחנו עושים עם זה? מדווחים מדי פעם, מצקצקים וממשיכים לשערורייה הבאה.
כולנו כבר יודעים שהקושי הגדול של ישראל הוא לא בהתמודדות הצבאית עם האיומים הביטחוניים, אלא בקבלת לגיטימציה להתמודדות. כשאין לגיטימציה, לא יעזרו אמצעי הלחימה המתוחכמים ביותר וגם לא גנרלים גאונים. ועם מה אנחנו מתמודדים היום? חמאס משקיע את כל משאבי הציבור העזתי בבניית מנהרות, והעולם מתעלם ומצקצק נוכח סירובה של ישראל להכניס לשם עוד חומרי בנייה כדי להעמיק את החפירות. כבר חודשים ארוכים משתולל טרור סכינים ברחובות ישראל, ובתקשורת הבינלאומית מתעלמים מההסתה הפלסטינית ורק תוהים אם תגובת צה"ל היא מידתית.
זוהי רק דוגמה אחת. דוח המבקר עסק בנושאים לאומיים חשובים - כשלים בביטוח הלאומי, אי סדרים בשוק המזון והיעדר פיקוח, קריסת בית החולים הדסה, התרשלות בפתרון הדיור לאוכלוסייה הבדואית בנגב, הצורך בהקלת התהליכים בוועדות להפסקת הריון, ועוד נושאים רבים שחשובים לכל אזרח ישראלי ביומיום. בהם לא התעמקנו. בקושי הזכרנו אותם, עשינו טובה. הדיון הציבורי שוב התמקד בזוג נתניהו, כשהפרשנים די אחידים בתחזיתם שכתב אישום לא יצא מזה, כך שהשאלה היחידה היא: מה כן יצא? אם מותר לנחש, אז גם גלגולה הנוכחי של פרשת "ביביטורס" יגביר את הבחילה בקרב חצי מהעם, ויחזק את תחושת המחצית השנייה שדווקא התקשורת היא זו שאינה אמינה.
האם זו המטרה? ככל הנראה, הזוג נתניהו כבר לא ייזכר כמודל לצניעות או יחסי אנוש מדהימים. אבל עזבו אותם. מה איתנו? משחקים כדורעף תקשורתי של רייטינג עם דוח המבקר. אז במה הדיון הציבורי וסדרי העדיפויות המוזרים שלנו עוזרים לשפר את המדינה?