לפני 20 שנה נבחר נתניהו לראש הממשלה. במבט לאחור, עם כל הביקורת, ומול האפשרויות האחרות, ניתן לומר שהוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר שניתן היה להשיג. למרות התרחשויות הימים האחרונים שפגעו בצדק באהדה אל נתניהו, הרי נראה שאם יהיו בחירות, הישראלים יבחרו בו שוב לאחר שישקלו את כל ההיבטים מתוך פרספקטיבה רחבה.

לפני 20 שנה נתניהו נבחר אישית. כזכור, הבחירה הייתה בחירה באדם ולא במפלגה: ביבי או פרס. מה שגרם לי לקשיים בהצבעה. אני מתנגד לבחירה אישית. בחירת אדם במקום בחירת רעיון רעה בעיני. מאז, חזרו לשיטה שבה מצביעים עבור מפלגה, אבל האמת היא שהבחירה באדם נעשתה שם נרדף לבחירה במפלגה. לצערי, בישראל אומרים: אני מצביע ביבי, או יאיר, או ליברמן, או כחלון, או, לפחות עד לימים האחרונים, בוז'י, במקום לומר את שם המפלגה. משום כך, יש רושם כאילו נתניהו שולט אישית בישראל 20 שנה, אבל זה לא נכון במאה אחוז. ראשית, הוא שולט כראש מפלגה ולא בלעדית. ושנית, נתניהו שולט בערך עשר שנים מתוך התקופה הזו של 20 שנה. מהן נתניהו מנהיג את ישראל ברציפות במשך שבע השנים האחרונות.

הצלחה של ראש ממשלה צריך לבחון בכמה דרכים. כשאלה ראשונה יש לשאול אם הבוחרים שלו ושל המחנה הפוליטי שלו מרוצים מתפקודו. אני חושב שהתשובה ברורה: בוחרי הליכוד, וחלק גדול מבוחרי הימין, שהם המספר הגדול ביותר של ישראלים בוחרים, היו מסכמים בחיוב את השנים שבהן נתניהו היה ראש ממשלה. למעשה, רוב בוחרי הליכוד לא יודעים מי יכול להחליף דמות וכישרון כמו נתניהו, מה גם שעכשיו יעלון, שהיה הסיכוי הסביר ביותר, יצא מהמשחק. זוהי תחושתם של ישראלים רבים. האם זה רק בגלל האישיות הכריזמטית והיכולות המוכחות של ראש הממשלה? האם זה משום שרוב הישראלים זוכרים שרמת החיים שלהם והשקל שלהם פורחים מאז שנתניהו עלה לשלטון? או אולי זה כרוך בציון הנמוך יותר שרוב הבוחרים הישראלים נותנים לראשי המפלגות האחרות?



מובן שאפשר לשאול גם מה חושבים על נתניהו כראש הממשלה אלה שלא בחרו בו. קשה לשמוע שבחים להישגיו מפי אלה שלא בחרו ליכוד או מפלגות ימין אחרות. אני מנחש שבין רוב בעלי המעמד בתקשורת יש מעט שבחרו בנתניהו, אז אנחנו לא שומעים שבחים על תפקודו גם בימי חג. אם מישהו נאלץ בכל זאת לומר מילה טובה על נתניהו, הוא יכתוב או יאמר זאת בהתנצלות, בנוסח “אני חייב להודות שבנקודה זו לפחות נתניהו ראוי לשבח", וכמעט ישתנק. זה אולי אנושי, אני לא יודע לשפוט מה קורה במדינות אחרות, והאם אדם מסוגל בכלל לשבח מדינאי ומדיניות שהוא לא בחר בהם. בישראל, כך נראה, זה אפילו להפך. הישגים של ראש הממשלה שלא בחרת בו, ואנחנו מדברים על נתניהו, אפילו מרגיזים את כל אלה שלא שייכים לבוחריו.

קשה מאוד לכתוב בחיוב על ראש ממשלה. ראש ממשלה זה לא אדם שמשבחים. ראש ממשלה זה אדם שתובעים ממנו עוד ועוד. אף פעם לא מספיק לנו, ובדין. מובן שישראל היא המדינה שהכי קשה להנהיג בעולם הזה, משום שהיא המדינה היחידה בעולם שיש עליה איומי השמדה פעילים מאז הקמתה. כל ראשי הממשלה הישראלים היו, לפני הכל, שומרי עצם קיומה של המדינה. השאלות האחרות הן איכות החיים.

טוענים נגד נתניהו שיש פערים ואין שוויון במדינת ישראל. אלה מייחלים אולי לחזור לתקופה שבה היה שוויון, ואם רצונו של מישהו להגיע לרמת חיים גבוהה יותר, בבקשה, שערי המפלגה תמיד פתוחים לפניו להצטרף ולקבל ג'וב. בימינו הפחות שוויוניים, הכלכלה הישראלית היא פלא ונס, שאני אישית חושש שיתפוגג יום אחד, אבל הנס לא פג אלא מפתיע. זה אחד הדברים שאני מייחס להנהגתו של נתניהו.

נתניהו. צילום: אמיל סלמן, פלאש 90

זה לא יהיה מאמר של טבלאות ונתונים, אבל חוזק המשק הישראלי ברור לכל מי שממיר שקל לדולר (בסדר, נתון אחד: בתקופת שלטונו הראשונה של נתניהו האינפלציה ירדה מ–10.59% ל–1.34%). מאז שלטון נתניהו לא מציינים עוד בחוזי השכירות את הסכום בדולרים אלא בשקלים.

דרך אחרת, ולכאורה אובייקטיבית יותר, לבחון את תפקודו של ראש ממשלה היא מצב המדינה. האם באמת יש דרך אובייקטיבית לקביעת הישגי ראש ממשלה? זו הנחה מתעתעת כי לא כל ההישגים נזקפים לזכות ראש הממשלה וגם לא כל הכישלונות. מבקרי נתניהו נוטים להצביע על מצבנו הבינלאומי הגרוע כסימן לכך שזו אשמתו. אבל אם נבדוק מי היה ראש הממשלה כאשר כל הגוש הקומוניסטי ניתק עם ישראל את היחסים (לוי אשכול, 1967), או מי היה ראש הממשלה כאשר האו"ם קיבל החלטה שהציונות היא גזענות (יצחק רבין, 1975), ונבדוק אם האשימו בכך את ראשי הממשלה, נגלה שלא.

יש מה לתקן, אני יכול להתחיל רשימת דברים שראש הממשלה צריך לספק לנו שתימשך עד סוף העיתון. אחרי שלום והרחבת הגבולות, דבר ראשון: דיור במחיר זול. מה יותר אנושי וציוני מכך שלישראלי יהיה בית במולדת שלו? מדוע בית בארץ אירופית עולה חצי מבית בישראל (ובבנייה הרבה יותר טובה, שלא לדבר על הנוף. טוב, בזה ראש הממשלה לא אשם).

הישראלים צריכים כמובן יותר הגנה מפני טרור סכינים או טילים, ומישהו חייב לרסק כבר את הביורוקרטיה, וגם להאריך את תוחלת החיים שלנו. מקום ראשון בעולם בתוחלת חיים לא מספיק לנו. אני מקווה שאף פעם לא נפסיק לתקוף את ראשי הממשלה שלנו ולדרוש מהם לפחות את האפשרי. מצד שני, בעיה שנפתרה פשוט נעלמת לנו מהעיניים. לדוגמה: מאז נעצר לחלוטין זרם המסתננים מאפריקה דרך סיני, שאיים להציף את ישראל, לא מדברים על כך יותר. נתניהו פתר זאת, ושכחנו.

השאלה היא האם מנהיג אחד משפיע על החיים שלנו כה הרבה? מנהיג אומנם משפיע, אבל צריך לזכור שלא ראש הממשלה הפך אותנו לאומת סטארט–אפ, או מצא גז, או גרם לסין להשתנות ולהיפתח אלינו. זה רק קרה בתקופתו. ברוב המקרים הממשלה שלו לא הפריעה לכך. במקרים הטובים ממש, הוא קיבל החלטה שמקדמת את הנושא.

יש סיפור יפה על מפתח אמצעי לחימה ברפאל. שאלו אותו כמה זמן דרוש כדי לפתח טיל חדשני והוא ענה: 21 שנה. שאלו אותו למה 21 שנה. הוא ענה: 20 שנה לממשלה לקבל את ההחלטה ושנה לפתח את הטיל.

לראש ממשלה יש מעמד חשוב בייצוג המדינה כלפי העולם. כאן, ובזאת מודים אפילו הביביפובים, קשה לראות מי יכול לנתניהו. מול מנהיגי העולם הוא לא מרגיש כרב"ט שהורשה להיכנס לחדר אוכל קצינים. כאשר נתניהו נאם בקונגרס, וחברי הבית קמו על רגליהם שוב ושוב כדי למחוא כפיים, ראיתי מעמד שלא כל ראש ממשלה ישראלי היה יכול להשיג. נכון שהם לא מחאו כפיים לנתניהו אישית אלא למדינת ישראל, אבל קשה כרגע למצוא פה מי שיודע להפעיל את המאזין לו כמו נתניהו. כשהוא מתראיין בטלוויזיות זרות הוא כה רהוט וכריזמטי, שמתבלבלים וחושבים שהוא המראיין.

בתחילת כהונתו כראש ממשלה הייתי יום שלם לצדו במשרד ראש הממשלה כדי לכתוב כתבה בעיתוננו. הוציאו אותי מהחדר רק כשזה היה יותר מדי. אני זוכר שבאחת הפגישות שמהן הוציאו אותי השתתף הגנרל אנטואן לאחד מצבא דרום לבנון. אני מניח שהבטיחו לו שממשלת ישראל לעולם לא תזנח אותו. צריך, עם זאת, לומר שמי שבגד בו היה אהוד ברק, שבא אחרי נתניהו, ולפחות זה לא על המצפון של האחרון. אני מקווה שעל המצפון שלו רובצת העובדה שהוא לא עשה מספיק כדי לעצור את ההתנתקות.

עיתונאים ניסו לתקוף את נתניהו דרך רכילויות. יש אצלנו רבים שמאמינים שאם אי אפשר להפיל אדם מוכשר כמוהו בקלפי אפשר להפיל אותו בקטעי רכילות. זה עדיין לא הצליח.

כשנה אחרי בחירתו לראשונה לראשות הממשלה, שוחחתי איתו בניסיון להבין מה הוא חושב. השאלות (תקפתי אותו על מסירת שטח לפלסטינים בחברון) הובילו אותו לומר את מה שהוא מאמין בו: "הפלסטינים ילמדו לוותר, כי הם יבינו שהמחויבות שלנו להגן על המפעל הציוני רצינית. התביעה שלנו, בת 4,000 שנה, קיימת, ואני מייצג אותה במלוא העוצמה. העם יתייצב מאחורי. ורוב העם יתייצב רק אחרי ניסיון להשיג הסדר, ולכן, כדי להשיג את החזית המלוכדת בעם הייתי חייב להודיע מראש, עוד לפני הבחירות, שאבצע את הסכמי אוסלו".

בחלוף השנים וההסכמים, נתניהו גם הודיע שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים, בניגוד לדעת רבים מבוחריו. האם זה מעיד שהוא היה ראש ממשלה טוב? זה מעיד עד כמה קשה להיות ראש ממשלה בישראל. אולי הוא ראוי לביקורת, אבל בדמוקרטיה, בכלל בחיים, צריך לדעת לקבל את הטוב ביותר האפשרי. וכרגע, וגם במבט לאחור, היכולות של נתניהו לעמוד מול הכוונות הרעות של אויבי ישראל ומול עולם האשליות של ידידי ישראל גבוהות בפער גדול מאלה של שאר המועמדים להיות ראש ממשלה במדינה הקטנה, העשירה, הטובה והנרדפת הזו.