כבר בתחילת דרכו הפוליטית עלו סימני שאלה לגבי מידת התאמתו של השר להגנת הסביבה אבי גבאי לפוליטיקה הישראלית. מאז הדרמות של השבועות האחרונים הם הפכו לסימני קריאה. גבאי, המחזיק במניות יסוד בהקמת כולנו, סלד מתחילת הדרך מנתניהו. הוא תיעב אותו כפוליטיקאי ולא היסס להשמיע דברי ביקורת קשים בנאום פרישתו.
ההתפטרות דוחקת את כחלון לפינה. הוא מצטייר כמי שעוצם את עיניו לנוכח התהליכים המסוכנים העוברים על המדינה והממשלה, וממשיך להיצמד לכיסא. פרישה בעיתוי הנוכחי, כשהישגיו הכלכליים טעונים שיפור, מוטלת בספק. סביר להניח שעם שובו מחר מאיטליה יחדש כחלון את מאמציו לצירוף העבודה והרצוג לקואליציה, אם כי אפשרות כזאת בעיתוי הנוכחי נראית הזויה.
גבאי פורש לאחר שמיצה את כושר הסיבולת שלו ממפגעי הסביבה הפוליטית. בשלב מסוים הריח שבקע מהמפגע היה כל כך רע, שגם סתימת האף לא הועילה. כשר להגנת הסביבה הוא עשה עבודה בכלל לא רעה והתייחס למשרדו כאילו מדובר בחברה עסקית. עם זאת, הוא טעה כשבהודעתו מסוף השבוע טען שקו ישר עובד בין ההתקפה על שר הביטחון יעלון לבין אישור מתווה הגז. בין שני המקרים הללו לא עובר אפילו קו עקום. נכון שמתווה הגז הוא רעיון שנוי במחלוקת, אבל בסופו של דבר הוא היה צעד הכרחי. כך קבעה גם הנגידה. הדחת יעלון - לא.
גבאי הגיע מהמגזר העסקי, עשה קופה כמנכ"ל בזק, וכשהבין שאינו מסוגל להחזיק מעמד במה שמכונה "חום המטבח הפוליטי", החליט לפרוש. החוויה הפוליטית הקצרצרה תותיר אותו עם טעמו המר של הצפרדע של ליברמן, שאותה לא היה מסוגל לבלוע. אתמול הוא אמר לי שבכוונתו לפרוש מהפוליטיקה ומכולנו ולחזור למגזר העסקי. עכשיו ברור ש"אנשים טובים" מהמגזר הפרטי לא יעזו להתנסות בפוליטיקה.
בסוף השבוע התרוצצו הערכות בשאלה מי יחליף את גבאי במשרד להגנת הסביבה. בעניין זה כחלון צפוי לחקות את נתניהו ולהמתין עם ההחלטה. עם שובו ארצה ייפגש שר האוצר עם הנהלת המשרד להגנת הסביבה ויחזיק בתיק עד למציאת מועמד מתאים. השמות שכבר הוזכרו הם יו"ר ועדת הרפורמות ח"כ אלי כהן וח"כ רחל עזריה, המכירה את קובי כחלון (אחיו של שר האוצר) מעבודתם המשותפת בעיריית ירושלים.
בניגוד לנתניהו, שכבר הבטיח את משרד החוץ לשני שרים, כחלון לא הבטיח דבר ולכן אינו חייב דבר. כדי לא להותיר את המפלגה עם נפגעים הוא צפוי לגייס לתפקיד אדם מבחוץ.
התרעות פיקוד העורף