בנט, שזכה בדרישתו למינוי מזכיר צבאי לקבינט, לתמיכה כמעט מקיר לקיר, מתח את החבל עד הסוף והלך עד הקצה. הוא אומנם קיבל הודעות תמיכה מהגוף המתקרא "נשיאות הבית היהודי" וגם מ "זקני הרבנים" של הציונות הדתית, אבל למרות סימני ה"וי" שניסו לסמן הבוקר בבית היהודי נראה כי בסופו של דבר בנט שמח מאוד לרדת בסולם שהציע לו ליצמן ולא להיגרר להרפתקת בחירות שאת סופה מי ישורנו.
נתניהו, שלא רצה להראות כמי שנכנע לסחטנות פוליטית של בנט, נאלץ אף הוא לבלוע גלולה המרה ולהסכים לפשרת ליצמן ועוד קודם לכן להקמת ועדה בראשות יעקב עמידרור שתקבע נוהלים חדשים לתפקוד הקבינט, מהלך שנכפה עליו על ידי בנט.
דבר אחד ברור. לאף אחד מהצדדים אין ולא היה כל חשק ללכת לבחירות חדשות, לאחר קדנציה של שנה אחת בלבד, כשאיש אינו יכול להיות ערב לגבי תוצאותיהן. הבוקר אפשר לשמוע למרחוק את אנחות הרווחה שעולות מלשכות השרים.
הבוקר תתכנס הממשלה לאשר את מינויו של אבגידור ליברמן לשר בממשלה ואחר הצהריים הוא יושבע בכנסת ויהפוך באופן רשמי לשר הביטחון של מדינת ישראל. ליברמן הוא על כן המנצח הגדול של כל הסאגה הפוליטית שלה היינו עדים בשבועות האחרונים.
עם סיעה של שישה מנדטים, בתוכה מורדת אחת, אורלי לוי אבקסיס, ותוך תמרון פוליטי מבריק, הצליח ליברמן לשים את ידיו על שלל כבד מאוד, תיק הביטחון עבורו ותיק הקליטה עבור ח"כ סופה לנדבר.
בנט, לעומתו, יסתפק בניצחון חמוץ מתוק. הישג שהקנה לו אולי נקודות בקרב "הכיפות הסרוגות" ואולי גם בציבור הכללי, אבל עם מזכ"צ (מזכיר צבאי) לא הולכים למכולת ובטח לא לקלפי.
המהלך הפוליטי האחרון השאיר אחריו שובל של דם רע בין נתניהו לבנט שהוכיחו שוב עד כמה הם מתעבים איש את רעהו ברמה האישית. אפשר רק לדמיין מה אומרים סביב השולחן בבית משפחת נתניהו על בנט.
עכשיו, לאחר שהרוחות ירגעו, יוכל נתניהו לעשות בקרת נזקים. בוגי הופרש, אבי גבאי פרש, איוב קרא הכריז על עצמו כ"מדחת יוסוף 2", הרצוג מדמם, יאיר לפיד ממשיך להתחזק על הקווים, אבל כעת תוכל קואליציית ה-66 לגשת למשימה החשובה באמת שעל סדר יומה, אישור תקציב המדינה בקריאה ראשונה, עד לסוף כנס הקיץ.
לאחר מכן יוכל נתניהו לשייט עד לתם הקדנציה ב-2019 אבל במציאות משברית כפי שהיינו עדים לה בעת האחרונה, ועם דם רע כל כך בין הנפשות הפועלות, אף אחד לא יכול להתחייב על כך.
התרעות פיקוד העורף