1. חובה להתחיל עם מני נפתלי. במדינה מתוקנת, המשטרה הייתה כבר בעיצומה של חקירה לאיתור אלה שניסו לתפור לו תיק. בעצם, תיקים. היה המקרה ההוא בעפולה שבו ניסו להחשיד את האיש האמיץ הזה בגניבת מצרכים ממעון ראש הממשלה. אחר כך הגיע ניר חפץ, אדם שמסמיק כשהוא אומר דברי אמת, והאשים אותו (ערב הבחירות) בהוצאות העתק של מעון ראש הממשלה. זה לא הם, זה הוא שבזבז והזמין וחגג וסבא שם. השיא הגיע בניסיון לתפור לו תיק על הטרדה מינית.



וישנם אלה ששיתפו פעולה עם התועבה הזו. עיתונאים, קולגות, שנתנו יד לעניין הזה כשהם יודעים שלא היו דברים מעולם. זוכרים את "מכתב חברות הכנסת" ליועץ המשפטי לממשלה? ענת ברקו, נורית קורן, ציפי חוטובלי, שרן השכל ונאוה בוקר? מי שחושב שיש קשר בין העובדה שח"כ ברקו ארגנה את המכתב המגוחך הזה לעובדה שנתניהו ניסה למנות אותה ליו"ר ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון לאחרונה, עושה זאת על אחריותו האישית.
 
מני נפתלי הוא איש אמיץ, ליכודניק, שהעריץ את נתניהו עד שנקלע, על לא עוול בכפו, לקן הקוקייה. בניגוד לעשרות אחרים, הוא לא הסכים לבלוע את הצפרדעים ולהודות להוד רוממותה, אלא יצא למאבק. הוא שילם ביוקר רב על המאבק הזה, אבל דבק באמת. עכשיו היא מנצחת. כוחות עצומים הופעלו נגדו, אך כשלו. צריך למצות איתם את הדין.

איש אמיץ. נפתלי. צילום: אבשלום ששוני
איש אמיץ. נפתלי. צילום: אבשלום ששוני

 

2. כל הסיפורים, הפרשות, העדויות והאישומים שנשפכים אל מחוץ לקן הקוקייה הממלכתי ברחוב בלפור בירושלים בשבע השנים האחרונות הם בסביבות 5% מהזוועה המתרחשת שם. אני אומר את זה באחריות. אגב, לא רק אני. כל מי שהיה שם בתפקיד כלשהו, מדבר על המספרים האלה. עוד מעט יתחיל הספין שמדובר בניסיון של "השמאל" להפיל את נתניהו. לא דובים ולא שמאלנים. רוב האנשים שנקלעו לתופת הם ליכודניקים.

אם המשטרה הייתה חוקרת את משפחת נתניהו כפי שחקרה את אולמרט, זה היה נגמר מזמן. אבל המשטרה, ברשלנות רבתי, וגם הגורמים שמעל המשטרה, ברשלנות פושעת, נתנו לזה להתרחש שנים ארוכות, וגם כשהגיעו מים עד נפש, גררו רגליים. פתאום היועץ המשפטי לממשלה חושב שאסור לנהל את חקירת המעונות במהלך בחירות, אבל את חקירת ישראל ביתנו דווקא מותר. מישהו הפעיל לחץ חקירתי ואמצעים מיוחדים כדי לברר מדוע זומן החשמלאי פחימה למעון המלכותי בקיסריה (שגם הוא על חשבוננו, על אף שאינו שייך לנו) כל שבת, כולל יום כיפור? על מה הם היו חייבים לו את כל הכסף הזה?
 
3. זוהי קריאה אחרונה: הרכבת עזבה את התחנה כשמני נפתלי הצליח לשכנע, סוף-סוף, את אפי ברכה המנוח לשמוע את תלונותיו. גם אז המשטרה נגררה לעסק הזה באי רצון בולט. אבל הרכבת, איכשהו, יצאה. מדובר ברכבת מאסף. יש לה תחנות בדרך. זו הזדמנות אחרונה לעלות עליה: עשרות, אולי מאות אנשים, שיודעים מה קורה שם בדיוק. חלקם היו שותפים למה שקרה וקורה שם. עד היום הם שתקו, כיסו, חיפו, הבליגו ומילאו פיהם מים. אבל הדברים מתחילים לצוץ. זאת ההזדמנות האחרונה של כל משתפי הפעולה לעשות את המעשה האזרחי הנכון ולדווח מה ראו, עשו או התבקשו לעשות. לא תהיה הזדמנות אחרת.
 
4. מדוע המשטרה לא דורשת מעורכי הדין המלומדים של משפחת נתניהו להודיע אם הם מקבלים שכר על עמלם, הנמשך שנים ושווה מיליונים? (בלי הגזמה). אני מבקש פעם אחר פעם, ונתקל בשתיקה. מי משלם לעו"ד דוד שמרון? מי משלם לעו"ד מיכאל ראבילו? כמה שילמו להם עד היום? במזומן? מול חשבוניות? אם לא שילמו להם, האם אין כאן טעם לפגם?

מדובר בעורכי דין פעילים, משגשגים (יותר מאי פעם), שמשרדם עולה כפורח וקשה להתנהל בלעדיו במשעולי השלטון. באותה הזדמנות יש לתבוע מעו"ד יוסי כהן עדויות לתשלומים שקיבל, וגם מניר חפץ. רק השבוע התברר כי ועדת הביקורת של הליכוד תדרוש ממנו להחזיר עשרות אלפי שקלים שקיבל עבור שירותים לכאורה שסיפק למפלגת הליכוד (תחקיר גלי צה"ל).
 
5. אחרון חביב, מפכ"ל המשטרה רב ניצב רוני אלשיך. נטל ההוכחה המוטל על כתפיו התעצם מאוד אתמול, כשהתברר שאסר על המשטרה לפרסם את המלצותיה (להעמיד לדין את הגב' נתניהו בשלושה אישומים), כנהוג וכפי שהיא עושה שנות דור. כשנכנס לתפקידו היו לא מעט תיאוריות קונספירציה הקשורות לעובדה שמונה על ידי ראש הממשלה. נתניהו ממנה כאן בשנים האחרונות את כולם, כולל אלה שאמורים לפקח גם עליו, לשמור על שלטון החוק ולהגן על הצדק. עד לפני חצי שנה, כל מה שהגיע לרשויות החוק בעניין נתניהו, טויח. גם את זה נצטרך לחשוף בעתיד.

נדמה לי שבחודשים האחרונים המוזיקה השתנתה. הממזרים לא שינו את הכללים, הם פשוט חזרו לעבוד לפי החוק היבש, ללא מורא וללא משוא פנים. נדמה לי שהמפכ"ל לא כלול באמירה הזו. התנהגותו בפרשת המלצות המשטרה בחקירת המעונות הייתה מביישת את משטרת ונצואלה בימיו של הוגו צ'אבס. אלשיך צריך להבין שהוא לא החוק, אלא רק נציגו המחויב לפעול ביושר. המשטרה לא שייכת לו, אלא לאזרחי המדינה ומטרתה לשרת אותם, ואותם בלבד.