לאחרונה ניגשו תלמידי ישראל לבגרות במתמטיקה, אותו אירוע שנחקק כטראומה אצל רבים מאיתנו. לכבודו התבשרנו על עלייה ניכרת במספר הניגשים לבגרות בהיקף של חמש יחידות לימוד במתמטיקה, פרויקט הדגל של משרד החינוך. התוצאות מגיעות בתום קמפיין מושקע ושנוי במחלוקת, שמייצב את ההישגיות כחזות הכל בחינוך. ניתוח שיח ברשת על הקמפיין שביצעה חברת באזילה עבור "גלובס" מגלה כי כמחצית מהשיח הייתה שלילית, ו־9% ממנו שליליים מאוד. רק 2% מהשיח היו חיוביים, 44% היו מאוזנים, 23% עסקו בביקורת כללית ו־17% עסקו במחאת התלמידים. הניתוח הצליח, אבל החולה מפרפר. כלומר, המסר עבר, אבל הרגש שעורר היה שלילי.



הפרויקט “לתת חמש” מעורר התנגדות בקרב אנשי חינוך והורים, ובשבוע האחרון הצטרפה למערכה גם מועצת התלמידים והנוער הארצית. ברור שהרצון לחזק את לימודי המתמטיקה בקרב הנוער בישראל מבורך, ומרשים לראות שמשרד החינוך מצליח לגרום לשינוי בסדר העדיפויות של הצעירים. השאלה היא מהן העדיפויות ומה בא על חשבון מה, וזו לא הבעיה היחידה. מה אמורים להרגיש נערות ונערים יצירתיים ומוצלחים בספרות, באזרחות, בהיסטוריה, באמנות


ובספורט, שברוב עוונותיהם מתקשים במתמטיקה? ומה המסר שאנו משדרים לנערות ולנערים ערכיים, פעילים חברתית ומתנדבים, שבחרו להתמקד בתחומים אחרים?



מישהו במשרד החינוך נסחף 



בעיה נוספת היא הקשר הישיר שאליו מכוונים מובילי הקמפיין בנסותם להפוך את לימודי חמש יחידות מתמטיקה לסוג של תנאי להצלחה בחיים. מישהו נסחף קצת שם, לא? ממתי העתיד התעסוקתי של אדם תלוי אך ורק בהיקף לימודי המתמטיקה בתיכון? לא חסרים מחקרים שמפריכים את הטיעון הקלוש הזה. וזה עוד לפני שנפנה כתימוכין למאות יזמים, בעלי עסקים משגשגים וסוחרים שבקושי סיימו 12 שנות לימוד.



בעיה עמוקה יותר היא המסר החינוכי המעוות שבוחר המשרד, שאמור לעצב את תפיסת עולמם הערכית של צעירי ישראל. כל מי שסיים פרק או שניים בחייו יודע כי מרכיבי האושר אינם טמונים בציון שקיבל בתעודת הבגרות. הם דווקא כן תלויים באיכות ובחוזק רשת הקשרים ומערכות היחסים המשפחתית והחברית שבנינו במהלך השנים, ואותן חשוב שנלמד איך לחזק.



בכל הסיפור המתסכל הזה, נקודת האור היחידה היא מועצת התלמידים והנוער הארצית, זו שמייצגת בפועל את התלמידים ובני הנוער. בקמפיין דל אמצעים אך מלא רצון טוב, ובכותרת "מוצלחים - לא רק בחמש" שהשיקו, הם קוראים לתלמידי שלוש וארבע יחידות מתמטיקה להעלות לדף הפייסבוק של המועצה תמונה שלהם ולספר את סיפורם האישי.



"את בשלוש? חשבתי שאת חכמה"



"השיח בנושא גובר, ובני נוער מרגישים פחות שווים מאחרים", אומר אליאב בטיטו, יו"ר מועצת התלמידים והנוער. "למשל, תלמידה נכנסה לבגרות ויושבת בכיתה, ולפניה טופס לבחינה של שלוש יחידות. ניגשת אליה תלמידה אחרת ואומרת: 'את בשלוש? חשבתי שאת חכמה'. במקום לאחד את בני הנוער ולהבהיר שכל אחד טוב במה שהוא עושה, הקמפיין הזה מפלג אותנו. המשרד בחר בדרך בעייתית מאוד, הם מאדירים קבוצה אחת על פני האחרת ויוצרים דה־לגיטימציה לכל מי שאינו עומד בתנאי הסף. במקום לחבב את לימודי המתמטיקה, הם השניאו את המקצוע והעצימו את הפערים בתחושת המסוגלות העצמית", הוא מסכם.



ולנו נותר לקרוא לקברניטי משרד החינוך להרים את הכפפה ולצאת בפרויקט שמחזק את החיבור ואת האחדות בין בני הנוער בישראל מעל להבדלים. קמפיין שיכין את דור העתיד של אזרחי ישראל לחיות כאן יחד בהצלחה. הוכחתם שכשאתם רוצים, אתם יכולים. אז עכשיו הזמן לתת חינוך.