האמת היא שקצת נמאס לי להתנצל ולתרץ את סיפור האהבה שלי עם הכדורגל. אני יכולה לכתוב שעות על הדברים שאני מוצאת במשחק מבחינה רגשית ואסטרטגית, ואיך בגיל 6, כשנקלעתי במקרה לאימון של צפרירים חולון בשבת גשומה, ידעתי שנגזר עלי לאהוב לוזרים לנצח (וייתכן שזה היה יום הדין לגבי לוזרים לא רק בקבוצות כדורגל, אבל לא נפתח את זה עכשיו).
חוץ מזה, אם תיקחו הכל בקלות, תשבו על בירה באיזה בר ותשחררו את השיפוטיות שהכניסו לכן מילדות, אולי תגלו שזה די כיף כל הסיפור הזה של הכדורגל. ואגב, זו הזדמנות נפלאה ליהנות מדרינק על הבר כמו בסרטים בלי שעיניים של גברים ייכנסו לכן לתחתונים או לשחלות. החודש אנחנו אוויר. איזה כיף. תודה לאל וברוך שפטרנו. אפשר סוף־סוף לנשום פה.
התרעות פיקוד העורף